מיליארד כוכבים

פעם באמת חלמתי על זה,

דמיינתי את זה

איזו תמימות טפשית.

פעם היו לי גם חלומות ורודים, היום הם שחורים,

ובא לי להקיא,

להקיא את נשמתי עד שיצרוב לי בגרון

שישרוף חזק.

היום יש לי המון ואין לי כלום וזה לא הוא

או הוא או הוא,

זו גם לא ממש אני, או שכן,

ואולי זה הזמן שלי לכיול מחדש, כיול עצמי

ואני נשמעת ממש כמו אלו שאני מרחמת עליהן לפעמים

ואני לא רוצה רחמים,

אני לא צריכה אותם

זה פתאטי.

אני לא רוצה גם אביר על סוס לבן או שחור 

ופאקינג גיבורי על עם גלימות בוהקות ויכולת תעופה וקריאת מחשבות,

תצאו מהסרט,

כולנו בני אדם.

ובאמת שאני בסדר,

לפעמים.