אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על זנות ושייכות

לפני 8 שנים. 7 במאי 2015 בשעה 6:18

עכשיו אני מבין היטב למה התכוונת - אני זונה. במלוא מובן המילה.

רעבה, חמה, מיוחמת - את שומרת אותי כך ימים ארוכים, כדי שאהיה מוכנה ללקוח הבא.

בתא שירותים קטן וצפוף, כשלעוברות והשבות אין מושג מה קורה בפנים, אני דוממת. בקושי נושמת.

ואת, במיומנותך, מפעילה אותי, מכוונת אותי לתנוחה הרצויה לך. מלטפת, מכאיבה, ואז חודרת.

אצבע אחת, ופתאום עוד אחת, וחוזר חלילה. אני מרגישה זולה, מושפלת, נתונה לשליטתך המוחלטת.

ואת מתחילה לחפור, ולסובב, ואני נאנקת בשקט. קצת מפחדת.

ורגע השיא - כשאת שואלת מה אני רוצה ואני עונה - "אני רוצה שתזייני אותי גבירתי". אבוי למשמע אוזניי! האסימון נפל.

וכשאת יוצאת באלגנטיות ומשאירה אותי לנקות ולהתנקות, ההשפלה גוברת. מתבוססת בנוזליי, מסתדרת ויוצאת מושפלת מבט.

אני באמת זונה, באמת זקוקה למלא את החור.

זונת שירותים. הזונה שלך.

לפני 9 שנים. 3 במאי 2015 בשעה 20:25

ראיתי את זה בא, זה היה לי ברור.

אך כשזה הגיע, זה עדיין היה קשה לעיכול.

זמן טוב להכלה ולהפנמה של שגיאות שנעשו ועל נקיטת אמצעים למנוע חזרתם.

מביט לאחור, מנתח התנהגות יהירה מנקודת מבטה - ומבין שזו הפעם האחרונה.

תחושת עצבות ממלאת את הלב, ומחשבות מתרוצצות להן בראש, מריצות תסריטי אימה.

זה לא אני, זה מיסטר הייד. ומהיום יוצנע הוא היטב.

ובעודי שקוע בהתעלמות, סיבותיה ולקחיה, מתעדכן ושוב נוכח עד כמה היא אלוהית,

כמה נתינה יש בה, ומהו רוחבו של הלב.

ופתאום תחושה קלה של התרוממות רוח, על שזכיתי באחת, ומה גודלו של המזל.

נסיון אחרון להיום לצרוב בתודעה את הדיברות - מהיום תהיה זו שיגרת יומי.

כוחה שת התעלמות!

לפני 9 שנים. 2 במאי 2015 בשעה 22:04

https://lh3.googleusercontent.com/MoS-4xCTfd2vchVpaBdKxqU-5NEP_QOsDIukPF19NMcSlJIQaHLNk5vng9Zxnc_Em35y=s114

 

לפני 9 שנים. 2 במאי 2015 בשעה 3:51

יום הכיפורים הוא זמן לחשבון נפש.

הסתכלות עמוקה פנימה אל תוך הנפש.

סקירת מעשינו בשנה החולפת - מה היה טוב, אבל בעיקר מה לא. במי פגענו. את מי הרגזנו. ולמה? למה עשינו זאת.

והחשוב מכל - איך אנחנו נמנעים מלחזור על אותם הדברים השליליים שוב בשנה הבאה.

זה זמן בו אנו מונעים מעצמנו (או ליתר דיוק מצווים ע"י כח עליון) את הצרכים הבסיסיים ביותר, אלה בהם הורגלנו בשיגרה. עבורנו הם לחם ומים.

זאת על מנת שנזכור. שנעכל. שנפנים.

כנראה שהרווחנו את יום הכיפורים שלנו ביושר, יש לומר בהגינות.

אבל למה לעזאזל הוא נמשך שבועיים?!

לפני 9 שנים. 1 במאי 2015 בשעה 21:54

יצר הרע השתלט עלי.

מצאתי את עצמי עושה מעשה שלא יעשה. מעשה מטופש וחמור כאחד.

הסבר הגיוני - אין.

לא היה צורך במילים כדי לדעת שהמעשה יגרור סנקציות קשות ועונש חמור.

למה, למה למה זה קורה לי? דווקא לי? ועוד כשאני ממש ממש משתדל.