על זנות ושייכות

יום הכיפורים הוא זמן לחשבון נפש.

הסתכלות עמוקה פנימה אל תוך הנפש.

סקירת מעשינו בשנה החולפת - מה היה טוב, אבל בעיקר מה לא. במי פגענו. את מי הרגזנו. ולמה? למה עשינו זאת.

והחשוב מכל - איך אנחנו נמנעים מלחזור על אותם הדברים השליליים שוב בשנה הבאה.

זה זמן בו אנו מונעים מעצמנו (או ליתר דיוק מצווים ע"י כח עליון) את הצרכים הבסיסיים ביותר, אלה בהם הורגלנו בשיגרה. עבורנו הם לחם ומים.

זאת על מנת שנזכור. שנעכל. שנפנים.

כנראה שהרווחנו את יום הכיפורים שלנו ביושר, יש לומר בהגינות.

אבל למה לעזאזל הוא נמשך שבועיים?!