עכשיו אני

לצופף שיחות בחשאי ,

לשמוע ביחד עטלפים חוגגים,

את שירת הלילה...

לחכות לרגע שכולם ישנים.

סיגריה ועוד אחת....

אתה מדמיין אותי ...

עוד ועוד...

והשעות קטנות...

הצינה רק מחדדת את הבערה המשתוללת.

"אני בא" אתה אומר...

דממת אלחוט משתלטת,

בערוץ התקשורת הוירטואלי...

מגיח בשעה לא שעה...

לא חיכית , שארד לכבודך

ופתחת את הדלת... פתאום

והנה אתה מאחורי

עטוף  בריח המיצים שהגיחו ממך

לפני דקות....

הוא רחוק אי שם באנטרטיקה 

What so ever

ואתה כמו הקפה

חם וחזק

המרחק  נגיעה.

והשתיקה רועמת.

כל כך קל לאבד שליטה.

כי כמה עוד אפשר?

להיות בשליטה...

אפשר!

אין הנאה צרופה או סיפוק גדול מזה.

ולא נרדמנו כל הלילה.