הרבה זמן לא כתבתי...
החלטתי לקחת קצת הפסקה מדייטים.
אולי בגלל שאני מוצאת את עצמי קובעת דייט וחושבת - מעניין מה יקרה הפעם....
(למרות שאני חייבת להודות שהדייט האחרון נגמר עם חיוך ...)
אז החלטתי לשלוף דייט אחד מלפני כמה שנים , עוד כשהיינו צעירים ויפים (וקצת פחות חכמים )...
הוא היה פסיכולוג ורק המחשבה על פסיכולוגים עשתה לי פריחה ...
אבל אמא תמיד אמרה "הווי דן כל אדם לכף זכות״ ואמא תמיד צודקת (גם כשהיא לא אז עדיף להגיד לה שכן )
השיחות היו נחמדות ... דברנו כל יום .
הצעתי ״ בוא נחליף תמונות ...״ והוא ענה ״ אני לא בא להכיר את החיצוניות שלך ...״
לא הספקתי לחייך והוא כבר התחיל לשאול ...
מה הגובה שלך ?
צבע שעיר ?
עיניים ? וכו....
״אני 184 , עיניים ירוק/כחול, ג׳ינג׳ית (כל שני וחמישי אני מחליפה צבע ) ועם תחת גדול״ , עניתי ....
״אבל אתה לא בא בשביל החיצוניות שלי ״ הוספתי ... (מודה שאני לא תמיד מתאפקת ...)
כמה ימים לאחר מכן קבענו להיפגש...
״אני בחוץ ״ הוא אמר ויצאתי ...
התקדם לעברי בחור יפיפה... לבוש חולצת טריקו שחורה , מכנס קצר ירוק (כזה עם החריצים בצדדים כמו בגד ים...) ונעליי קרוקס אדומות והדבר היחיד שעובר לי בראש זה המילה - סתמי...!
נכנסתי לאוטו ונסענו ....
״אתה מכיר את האיזור ?״ שאלתי ...
״אל תדאגי ארגנתי לנו אחלה ערב ״ הוא ענה ... ושם בדיוק התחלתי לדאוג...
נסענו לכיוון הים(במרחק 10 דקות מהבית שלי) וירדנו עד החוף עם האוטו ... ״ אין פה שום בית קפה ״ אמרתי ...
הוא חייך , הושיט יד לספסל האחורי והוצא חצי בקבוק של יין אדום ,2 כוסות חד פעמיות וחבילת בייגלה ...
חייכתי אליו ואמרתי -״ יום אחד אתה תעשה בחורה מאוד מאוד מאושרת ...״
יצאתי מהאוטו וברחתי הביתה כל עוד נפשי בי ...
כמה קשה להישאר אופטימית ...
