תמיד תלמידה

מביטה בערגה אחורה

על מה שעבר

נזכרת ברגעים

כמו תמונות הם מבזיקים מול עיניי

נעליך השונות מתהלכות סביבי

ברגעים שהופכים לסרט נע

בתחילה חסר קול

ואז מצטרפות המילים

צצות באוויר

באורות ניאון 

חדרות לתוכי בחוזקה

ריחות של זיעה והנאה

טעם של גופך

צריבה של החגורה

היי של כאב

כאב של געגוע

ואני שלך

טועה בדרכי לעיתים

אבודה במרחב הוירטואלי סביבי

מחפשת שוב את דרכי אליך

הבזק של עיניים תכולות

ומצאתי את דרכי חזרה