שלושה ימים לניתוח ,היא מזמינה להם מונית לשדה , היא לוקחת אתה את מעילי הפרווה הגדולים ,בגדים רפויים , מתוך מחשבה שהוא יצטרך , הם טסים אל על ,בביזנס, הוצאה כספית מוכרת לא ?,הם יושבים שם , הוא בחרדות ציצי קטן וטבעי זה משהו אחד, חזה גדול ועומד , אחר ,הוא אומר לה "אני , אני לא בטוח שאני רוצה " היא מסתכלת עליו במבט מזלזל , "רוצה ?, זה מתנת יום הולדת שלך , אתה רוצה !",הוא משתתק , הוא כנוע בכל כדור שהוא לוקח ,כל זריקה , הוא מאד מפחד מה תגיד הסביבה , היא אומרת לו תרדם עד שנגיע .
הם נוחתים במינכן , היא עוזרת לו לרדת מהמטוס דרך השרוול ,יש קצת קושי באזור הזיהוי של הדרכון , אך הבעיה נפתרת , הם עולים לרכב ונוסעים אל בית החולים , מתאמת הניתוח שנמצאת שם לתרגם ולהסביר ,מראה להם אותו ,מסבירה לו ולה על הצום ומחר ב5 בבוקר הניתוח ,משם ד"ר שטרוך מסביר באנגלית על השתל ,על התהליך ,על הנוחות ועל ההחלמה, לבסוף הוא נאלץ לחתום ביד רועדת על טופס הסכמה ,אשתו מסתכלת עליו ,"גם אני עושה אני עושה ..DD ואתה .C , הוא מסתכל עליה,יהיו לה שדיים יפים וכנראה גם לי.
שניהם מאושפזים ,עם חלוק שוכבים אחד ליד השני,ונרדמים לקראת השעה 8 ,לפנות בוקר הוא מועבר למיטה ומולך אל חדר הניתוח , הוא מתבקש לדקלם את האלפבית באנגלית ,באות F הוא כבר לא אתם , אחרי כמה שעות , כמה חלומות , הוא מתעורר ,החזה כואב לו מאד ,הוא מרגיש גירודים ,ורואה את התחבושות על החזה שלו ,אשתו שוכבת לידו , שניהם עם תחבושות , הוא כואב וניכר שגם היא כואבת ,בערב מגיע הרופא ,מרים בעדינות את התחבושות , מתרשם , כותב באייפד , ושניהם מקבלים עוד משככי כאבים
יומיים שלמים ככה , אחרי יומיים ,הם כבר קמים ומהלכים בחדר ,לבושים חזיית לחץ ,כזו שתשמור על צורת השד , הוא מסתכל למטה ולא מאמין ,יש לו חריץ של שדיים ,בערב, מוסרת החזיה והחזה מקבל את החזיה האמיתית הראשונה שלו והיא את שלה , הם מתארגנים לצאת לשדה , מונית לוקחת אותם אל שדה התעופה במינכן ,הוא לא מצליח ללבוש את המעיל והנהג עוזר לו , הם יושבים בביזנס ,משכיבים את הכסאות וטסים לארץ .