החודש עבר בעבודה פקידותית, נקיון, מציצות, קולי הפך צייצני וגבוה, יש פעמים שאני מעדיפה לא לדבר כי הקול הגבוה,די מרגיז, ציצני וגבוה עד כדי גיחוך,ארלט ביקשה שאתלבש כי אנחנו נפגשים עם אחת המומחיות לחיסול הרגלים רעים.
נוסעים,ט' נוהגת
ארלט ישנה אתי מאחור,אני מתרפקת על גופה השופע, על שדייה הרכים, הנסיעה ארוכה, לבסוף מגיעים למושב בדרום הארץ, נוסעים עוד קצת, מגיעים לבית ענק , רחב ידיים, בחוץ מרצדס נוצצת, בריכת שחייה, מדשאה ירוקה באמצע המדבר, כל הבית בחיפוי אבן, עם דלת כחולה וגדולה , נכנסים, בית ענק, שטיחים על הרצפה, יצירות אמנות על מתלים יעודיים, שולחן מעץ אלון עתיק, הבית יוקרתי ומשופע בסמלי סטטוס ,אנו מתיישבים על ספה ארוכה מאד, קטיפה סגולה, עם כריות קטיפה שחורות, לפנינו מגיעה אישה קטנה, אולי 1.50 אולי פחות, על עקבים, שמלה שחורה, טבעת עם אבן אודם ענקית, מאחוריה עומד,ענק, איש ענק וגדול, הולך אחריה כמו שומר ראש, המבט שלו מתרכז בעורף שלה, לכל משפט שהיא אומרת הוא מהנהן , לא מדבר, הוא מגיש קפה, עוגה, מדברים, ט' ממתינה ברכב, אני וארלט בבית, היא מסתכלת עלי, מביטה בי במבט חדור, מסמנת לי עם האצבע לבוא אחריה, אני ממושמעת רק לבעלים שלי, והופ הענק הזה מרים אותי ולוקח אותי אליה, יורדים למטה, מרתף , כל הקירות אדומים, הרצפה אדומה, כסאות וכורסאות בכמה מקומות בחדר, מסמנים לי לשבת, אני מתיישבת
היא פותחת "שמי רותם, אני מסלקת עכבות ומסירה חסמים,את כאן כי החליטו להסיר עבורך הרגלים רעים, עכשיו תרגעי,תעצמי עיניים, אני פותחת , היא מסתכלת עלי,ואז נוגעת עם מלוא כף היד על האזור בין השדיים שלי, וזהו, מאותו רגע, אני באזור שאני לא נמצאת בשליטה על הגוף שלי, אני במצב של תודעה, אבל לא במצב של שליטה, אני כאלו רוח שמסתכלת על הגוף שהיא יצאה ממנו עכשיו,אני רואה אותה מדברת אלי,אבל אני לא שומעת, כל מה שאני שומכת זה המהום של הקול שלה, ואני אמנם שם אך הדעת, המוח יצא מהמקום שלו.
ואז אני מתעוררת, "נו איך את מרגישה?" אני אומרת "נפלא גבירתי", מה שלומך?" "נפלא גבירתי", "מה השעה?" " נפלא גבירתי", "מאיפה את בארץ ?"," נפלא גבירתי", אני רוצה לענות אבל יוצא לי תמיד את התשובה האוטומטית, היא אומרת לי "קומי פתחי את הדלת, אני ניגשת, מסתכלת על הידית,לא יודעת איך פותחים את הדלת, לא שכחתי ,לא נמנעתי, אני פשוט לא יודעת איך , אני עומדתמול הדלת, מתבוננת בה, ולא מבינה בכלל מה עומד מולי , היא נוקשת באצבעותיה, והופ אני יכולה, ואז היא אומרת את המילה ארלט, ואני מוצאת את עצמי קדה קידה עם השמלה שלי ,כמו בימי פעם , כאשר אני מרימה את שיפולה קלות, אומרת שוב ארלט, ואני קדה שוב , נוקשת באצבעותיה, ושוב, המילים "נפלא גבירתי" וחוסר יכולת לפתוח דלת חוזרות, לא נשלט ,חזק ממני, שולט בכל איברי הגוף שלי,כבר הופנטתי בעבר, באופן משפיל וחריף אך מעולם לא בעוצמה כזו שאני לא חלק מהעצמיות שלי , ואז אני עוברת בדלת, ויוצא לי מהפה מיאו, מיאו של חתול, ארלט שמחה, צוחקת מרוצה, מוציאה את הארנק, רושמת המחאה, תכנתה אותי.