אחרי השקיעה... לפני הזריחה...

רסיסי שניות, שניות, שניות ספורות ודקות
כל רגע שעובר מותיר צלקות
כאב מייסר, נפשי מתפתלת
איך ניתן להמשיך לנשום מבעד לדלת?

מחשבות על רגעים בהם נגעת בחיי
מאפשרות לי להמשיך למשוך את צעדי
הכאב שבהמתנה מטריף את חושיי
מחכה שיבוא המענה לתפילותיי

בנשימות כבדות אומר מילים אחרונות
אתנחם לי בחדר בחמימותם של הדמעות
השניות עוברות, הדקות נעצרות
עד מתי אמשיך להסתובב ברחובות?