היא מחפשת ריגושים. מהרגע הראשון שראיתי אותה הרגשתי במבט הרעב הזה שלה. היא כלכך רוצה לחיות ואין לה אמצעים. לא אל תתבלבלו עם אמצעים כלכליים... היא מאלה שמביאות את הילדים לגן בג'יפ של המיליון ש"ח שבעלה קנה לה כדי לקנות לעצמו קצת שקט. לבושה בבגדי פילאטיס בכל שעות היממה ומתוכשטת ב- 2 קראט בכל אוזן, 5 על האצבע וצמידי טניס מכמה סוגים. אמצעים פיננסים יש לה. אין לה אמצעים לחיות את החיים. מרוב שהיא מודאג ממה שיגידו אנשים היא בקושי מדברת וכבר מזמן שלא ניהלה שיחה כנה עם חברה... שיחה שבה יכלה לספר לה (אילו באמת הייתה חברה)... שהם שוכבים אולי פעם בחודשיים שלוש וגם אז זה יותר קוויקי כדי לרשום בפנקס שהמטלה הזאת הושלמה במלואה. אילו הייתי מדמה אותה למשהו הייתי אומרת שהיא כמו מעיין שעומד להתפרץ... עצורה שנים היא צורחת "חופש" בעומקי נשמתה...אבל היא כבר לא תתגרש פעם שניה... מה יגידו השכנים. יאללה תנשמי עמוק ואולי תמצאי לעצמך חברה היא אומרת... וכך היא מצאה אותי. במסדרונות של הבית חולים.. האימהות שלנו הביאו אותנו להיפגש. לא מפתיע אותי... הרי אם יש יד מכוונת לחיי זו ידה של אימי... אתמול לקחתי אותה לבלות איתי... הראיתי לה קצת חיים... סקס סמים ורוקנרול... בקטנה כזה... של זקנים, כמו שאנחנו אוהבים. עכשיו צריך לקחת צעד אחורה היא כבר תחליט לבדה אם היא רוצה שאתן לה בית שני. ואם כן? אם כן אז אני מבטיחה שאני אלמד אותה להשפריץ.. שנמצא את הדגדגן שלה ונשלוק אותו ממקומו עד שיתנפח ממש. אני אשחק איתו עד שהוא כולו ירעד מרוב תחושה. אנחנו נהיה חברות טובות. מבטיחה!
לפני 5 שנים. 30 באוקטובר 2018 בשעה 7:44