לפני 5 שנים. 24 בפברואר 2019 בשעה 23:34
ושוב הן זולגות ומזכירות לי עד כמה אני קטנה. עד כמה הוא גדול ועצום ושוב ... עד כמה אני לבד.
התרגלתי ללבד הזה.
התרגלתי לכך שאני חיה על הזכרונות.
לפעמים אני נזכרת ברגעים ממש הזויים.
כמו הפעם ההיא שנתת לי להיות קצת למעלה דקה אחרי שהייתי הכי למטה שאפשר. זה היה מתוזמן להפליא ועד עכשיו אני יכולה לחוש את יראת הכבוד שהרגשתי בעודי עושה לך את מה שביקשת. בזהירות ובהקשבה מלאה. בכבוד מוחלט וממקום של עונג מושלם.
מה הייתי עושה כדי לקבל שוב את המקום הזה?
האמת היא שאני לא יודעת. אולי לא מספיק.
אבל ברגע הזה אין דבר שאני רוצה יותר.
תודה מלך שלי. על המקום שנתת ועל הזכות לשרת.
S