לפני 8 שנים. 8 ביוני 2015 בשעה 8:58
לא התבלבלתי לא לא
אני מניחה שכמה מהחכמולוגים-פלצנים-תרבותיים יגידו "באמת? בור ללא תחתית לא?"
לא יקיריי
חיי היו כבור ללא תכלית
ידעתי שאני צריכה לצאת משם
אך הקולר של היחסים ביננו לא נתן לי..
"שולטת? קולר?!"
כן קולר עבה ומתיש שלא נתן לי לממש את רצונותיי את הפנטזיות שלי
לא שרק לא נתן אלא אילץ אותי להתנזר
ואני נכנעתי ואמרתי תחזיקי מעמד בשביל הילד
ואיבדתי את עצמי
ובזתי לעצמי.
אך ברגע אחד של בכי שמעתי מהחדר הסמוך צחוק מתגלגל
היתכן? אני בוכה והוא צוחק?
אך למה הבכי גם הוא מרחוק?
והבטתי בגוזל שלי וראיתי כי הוא בוכה
ואז ידעתי שהרגע הגיע
גופי שטוף זימה בוער למגע כפי שלא הרגשתי מעולם
לא מתפשרת לא עוצרת
לא נותנת זמן פציעות
אבל היזהרו מכרטיס אדום
היזהרו מחיקויים
אני כאם כדי לקחת שבויים
