הם נפגשו לעיתים תכופות. האחראי שלו, ישראל, נתן לו להשתחרר במהלך היום לציווי של גבירתו. היה טוען שהם עושים פרויקט. היו לו תנאי אחד. שהוא יהיה שם. אהוד לא שאל שאלות. ישראל היה המשרת שלהם. לפעמים השתתף. פעם הוא ניסה לגעת לאהוד בזין וקיבל סטירה מנטלי. "עבד טיפש. רק אני קובעת מי יגע במי ומתי". אהוד היה המום. "אבל נטלי..." סטירה. הוא סובב את פניו וברח משם. הוא לא יכל לעצור את דמעותיו. יותר מדי. ההסתרות בבית, האזורים הכואבים בגוף, המשחות שנאלץ למשוח על גופו. הוריו הרגישו בשינוי מצב הרוח שלו. אך לא שאלו.
הוא הרגיש לטיפה על ראשו. "לאט לאט גור. אני שוכחת שאתה בתול. שאתה ירוק. הערב אפנק אותך. הערב לא תהיה בתול". הוא הביט בה בחרדה. חור התחת שלו טרם החלים מהפעם האחרונה.
"לא שם" היא ציחקקה, " הערב ארכב עליך. הערב תיגע בי. הערב אתן לך יד חופשית".
"הכל מותר?" שאל
משהו בעייניו הלחיץ אותה. היא בלעה את רוקה. "הכל".