לפני 8 שנים. 26 באפריל 2016 בשעה 22:36
אני יודעת שנתראה יום יום
אני יודעת שאותו חמישי ישאר כחלום
השעות המתוקות שהעברנו יחד
השיחות המחמאות והזמן שהעברנו בנחת
החום שבא ממך
התחלף בקור שנשלח מצידך
לכדת את מחשבותיי
שיחקת ברגשותיי
אתה זה אתה ואין כל הבדל
אני זו אני והצלחתי להסתכל
בחלקים היפים שלך
הצלחתי להרגיש רגעים יפים איתך
אך לא הבטחת דבר
נשארת ידיד לרגע מכר
ואפילו החברות שיכלה להיות ביננו
החויות שיכולנו לעבור רק שנינו
נדחקו ברגע של קור
נעלמו אל תוך הכפור
ונותר רק הרצון והחשק
והרגש הולך לו ומתרחק