"אני רוצה לראות מי את" התחנן
"לא" השיבה בתוקפנות "זה הדיל. ידעת זאת מההתחלה. אף פעם לא תראה אותי. לא טוב לך אתה מוזמן להפסיק" השיבה.
"אל תכאיבי לי כך. בכאב הזה לא אעמוד. ניצחת." השיב בכניעה.
"הרגזת אותי. אני הולכת." קמה והלכה.
הוא שתק. הוא יודע שעשה טעות. בספק אם תסלח לו. הוא יודע מהם החוקים. כשהיה עובר עליהם היה נענש. כמובן שהיה נהנה מהעונש.
רק מהחוק הזה לא נהנה, אסור היה לעבור את החוק הזה, רק השאלה היתה מרגיזה אותה. והיא היתה נעלמת שבועות.
וזה כאב לו מאוד. שנה עברה ועדיין אינו יודע איך היא נראית. הכיר כל סנטימטר בגופה. אך את פניה לא הכיר. גם שערה היה אסוף.
פעם שאל למה לא? היא כעסה. פעם אפילו בכתה והלכה. אולי היא מעוותת? שרופה? אסור היה גם לגעת בפניה.
הוא ויתר. לא היה יכול לחיות בלעדיה. היא היתה הכל בשבילו. לקח חצי שנה עד שעשו סקס.
הוא בכה. לא שלא שכב עם נשים. הרבה נשים. הוא היה מודע ליופיו וזה שיגע נשים. גבוה חטוב עיינים תכולות ירוקות. היא היתה בינונית. גוף ממוצע שדיים וישבן מדהימים לפי המגע בהם. רגליים גדולות וחזקות שהיתה דורכת עליו עם עקביה העבים היה מרגיש את הכובד. רגליה היו מידה 41 סיפרה לו שרצה לקנות לה נעליים.
אך זה הציק לו. הוא ידע שמשמע לראותה זה לאבד אותה.
הוא נכנע. הוא חיכה. היא לא צלצלה. היא כועסת. הוא ישב שעות עד אשר רגליו כאבו. הסיר את הכיסוי מעייניו. התרומם מהישיבה על בירכיו. היה להם צימר קבוע. עברו שעתיים. ההסכם היה שעה. היא מצלצלת ורק אז מותר לו להסיר את הכיסוי וללכת. היא פגועה. טעות. טעות גדולה.
היא נכנסה למונית. היא בכתה. היא יודעת שביום שיראה מי היא הכל יגמר. אך הוא היה הכל.
שנה לקח לה.
להפסיק לאהוב את הגבר ההוא. אהבה נואשות והוא לא שם עליה. חייה היו קשים ותפלים. החיים הונילים שיעממו אותה. היא נכנסה לעולם הבדס"ם וחיפשה את עצמה. היא חיפשה את העבד המושלם שיכיל אותה ואת הפנטזיות שלה. היא אזרה אומץ והלכה למסיבה ההיא לפני שנה. היא שוטטה בין כל הנוכחים. הכל היה צפוף ומוזר.
ריח של שתן צואה וזיעה בכל מקום. חייבת לצאת מפה. היא ניסתה לצאת בין כל האנשים. היא הרגישה שנוגעים בה אוחזים בה. היא דחפה את עצמה בכח לתוך חדר. היא הביטה בחדר. היתה בו מיטה וגבר ישב עליה כשגבו אליה . הוא הריח טוב.
"תתקרבי אני לא נושך" אמר "מחכה להוראות גבירתי. או שאני טועה?" הוסיף.
חייבת להתאפס. אני לא מכירה אותו אבל עדיף לי כאן. "אל תסתובב. לא משנה מה אסור לך לראות אותי. חוק" הוסיפה.
"כן גבירתי" השיב.
היא התקרבה. קולו וצלליתו היתה מוכרת לה. הו אלוהים!!! זה הוא!!!
הוא ?! פה?!
"שבוע הבא. אותו מקום אותה שעה. עירום ועם כיסוי עיינים דרלינג" השיבנ בקול נמוך. "זה הכינוי שלך. דרלינג" ענתה.
"כן גבירתי" השיב.
מכאן מסעם יחד רק עלה ועלה.
אך הגיע הזמן להפסיק. אבל איך???
