הוא הפסיק לגעת בה. כל גופו בער. הוא רצה לאחוז בה וללקק לה עד שתגמור. הוא רצה לחדור אליה שוב ושוב. אך זה יותר מדי!!! אלוהים לפני שאאבד שליטה!
"למה הפסקת?" שאלה בפליאה.
"לא חייבים אם את לא רוצה" הוא החזיר את כיסוי העיינים והוריד את הסדין.
והיא רוצה הו כמה שהיא רוצה. היא השתוקקה לו תקופה כה ארוכה. ואחרי שנוצר בינהם הקשר לא יכלה לתפקד. היא צפתה בסירטונים וסרטים בשביל רעיונות ל"חינוך מחדש" כך אמרו. היה לה קשה מאוד שכן הרגשות שלה התערבבו. הוא אהב את הפנטזיה. היא אוהבת אותו.
"אני קובעת מה עושים. הלילה אוותר לך. אני עייפה ורוצה ללכת. מיציתי. קדימה על הברכיים" ציוותה.
"לא הפסקתי כי אני לא רוצה. הפסקתי כי אני רוצה יותר מדי. אני רוצה הכל. אני רוצה זוגיות פה ובחוץ.אני רוצה ללכת איתך יד ביד. אני רוצה לישון איתך. אני רוצה לר..."
והוא עצר.
היא לא אמרה מילה. היא לא סטרה. לא צעקה. קמה והלכה. היא בכתה בזה הוא בטוח.
"סליחה מלכתי!!! תסטרי לי תבעטי תצבטי תחנקי תצעקי תגררי תנשכי רק אל תלכי ככה!!! אני מתחנן!!! אני לא יכול לאבד אותך!!!" אני... זה הוא אמר לעצמו.לעזאל אני אוהב אותך.
היא ברחה בבכי.אף פעם לא תהיה איתי. אני לא כמו הבחורות היפות הצעירות עם חווית נסיעה לחו"ל ואוטו מפואר ומשקפי שמש שהם חצי מהמשכורת שלי.
אתה לא משתין לכיוון שלי.
לעולם לא תראה מי אני, גם אם אאבד אותך. אני אוהבת אותך.
זו הפעם הראשונה שהיא נעלמה. היא לא ענתה לו שבועות. היא לא באה למפגש. היא ראתה אותו נבול. הוא הגיע לעבודה מבולגן. רואים שכואב לו שלא ישן.
היא שלחה לו הודעה: "פגוש אותי הערב בצימר. אני קובעת מה עושים. פעם הבאה לא תיסלח"
"כן מלכתי. סליחה. העבד לא יטעה שנית." הוא חייך.
היא חייכה גם כן.