צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המקורית

אל תזיינו לי תשכל
אל תעליבו את האינטיליגנציה שלי
אני "תפוסה" בתשוקתי
לא מחפשת
לא מתחלפת
תמיד בשליטה
לפני 6 שנים. 2 באוקטובר 2017 בשעה 20:23

הוא הגיע ב-8, ידיו הזיעו, משהו הרגיש לא טוב לא נכון.

תיכנס היא ביקשה.

איך ידעה???

היא ישבה בחושך כשגבה מופנה אליו.

"אני אתחיל מההתחלה. כשבאתי למסיבה שבה נפגשנו לא ידעתי שתהיה שם. הסיבה שלא נתתי לך לראות מי אני היא בגלל שאנחנו מכירים"

"מה?! איפה?! מתי?!" הוא שאל

"אנחנו עובדים יחד. ולא רק זה, הסיבה שאני ממשיכה היא שאני אוהבת אותך. אותך האמיתי לא הפנטזיה. לכן החלטתי שזה צריך להיגמר. אתה תשכח אותי. אני לא הקטע שלך." ענתה בבכי. "ביי דרלינג".

"ואין לי זכות תגובה? אין לי זכות החלטה?" שאל בכעס.

"לא. אם אתה לא רוצה לפגוע בי" דיברה בבכי.

הוא הבין. הוא הבין שזה הסוף. כאב לו. אך כיבד את רצונה. הוא כיסה את עיניו. הוא התקרב אליו. הוא נגע בה. הוא ליטף אותה. הוא אחז בה בחוזקה. 

הוא נשק לה בתשוקה. לשונו בעלה את פיה. היא נכנעה לו. הוא נשק לצווארה. הוא ינק את שדיה וידו השניה נגעה באיבר מינה בחוזקה מחדירה אצבעות מלטפת את הדגדגן.

כשחדר לתוכה פלטה אנחה. הוא שחרר את ידיה. גבה התקשה. הוא רכב מעליה כשהיא גונחת. כנועה. מתמסרת. גופה רעד היא חיבקה אותו ונשקה לו ברכות. הם התנו אהבה שוב ושוב עד שצנחו על המיטה.

הוא הסיר את הכיסוי. הוא לא הביט בפניה. הוא לא ניסה לגלות מי היא.

"אני אוהב אותך מבלי לדעת מי את. יתכן שאת לא הטעם שלי. יתכן והיית דוחה אותך. אבל אני זקוק לך. כשתרצי את יודעת איפה אני" הוא הלך

היא בכתה. חזרה למציאות...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י