אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המקורית

אל תזיינו לי תשכל
אל תעליבו את האינטיליגנציה שלי
אני "תפוסה" בתשוקתי
לא מחפשת
לא מתחלפת
תמיד בשליטה
לפני 5 שנים. 26 בדצמבר 2018 בשעה 10:28

"פיצה? סושי? מוקפץ?"

"מה?!"

"מה בא לך? את נראית לי בחורה שאוהבת לאכול" ענה "לא שאני קורא לך שמנה, פשוט את נראית לי בעלת תיאבון, כאילו מלאה, אה שופעת, אוף את מבינה"...

"מבינה מבינה" הוא חושב שאני שמנה. מה חשבתי שהוא ירצה אותי? השדיים שלי מטריפים, ויש לי ישבן דשן, אבל הפנים השיער הבטן לא הכי הכי, אולי אני לא הטעם שלו. הרגשתי שאני מתחילה לבכות. גוש חזק עמד בגרוני.

"לא חשוב. אני לא רעבה. כבר מתחיל להיות מאוחר. אני צריכה לחזור הביתה." עניתי בקול חנוק.

"חכי רגע! עוד מוקדם. לא תוכלי לבקש מבעלך להישאר עם הילד עוד קצת? אני אחזיר אותך הביתה. לא התכוונתי לפגוע בך. אני דווקא אוהב נשים שופעות.זה סקסי. אה התכוונתי ש...עדיף נראה לי שאשתוק." הוא ענה. פניו היו סמוקות.

"אני לא נשואה. תודה על המחמאה" הרגשתי שהדופק שלי מואץ.הוא הרים את מבטו ועייניו נצצו. הרגשתי ששפת הגוף שלו משתנה. הוא הביט בי ישירות, הרגשתי שהוא סורק אותי. התגרתי בו, התיישבתי בפיסוק רגליים קל ושפשפתי את צווארי. 

"כואב לך הצוואר? רוצה עיסוי קל?"

"ברור" עניתי וחייכתי חיוך ערמומי. עכשיו אתה שלי...

ללא כינוי זה לא משנה​(אחר) - דמיון או מציאות. יפה וסקסי בכל מקרה מחכים להמשך
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י