ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

No Pain No Gain

Music, Pain and everything in between
לפני 10 חודשים. רביעי, 7 בנובמבר 2018, בשעה 20:41

לפעמים יש לך מין חיוך כזה מיוחד

ששמור לרגעים הכי מבזים/משפילים 

חיוך אלוהי. בשיניים חשופות וצחורות. 

חיוך מתנשא אבל יחד עם זאת עניו. 

חיוך שכולו אומר גדולה אבל גם פשטות.

חיוך שבא לא רק מהלב אלא גם מחור התחת המלוקק שלך. 

חיוך שבא לא רק מהאדירות שלך, אלא גם מהמעיכה שלי. 

חיוך שיודע שלא משנה מה תעשי לי - אני שלך. 

חיוך שגורם לי להרגיש שלם עם המקום שלי לרגלייך. מתחתייך. נושם את הניחוח המבושם של אחורייך. 

 

בזמן האחרון אני רואה מעט מדי את החיוך הזה וזה גורם לי להיות קצת פחות אני. 

 

אלוהים יודעת שאעשה הכל כדי שהחיוך הזה יחזור לזרוח. 

 

 

 

לפני שנה. שישי, 9 בפברואר 2018, בשעה 16:50

לפני שנתיים. שישי, 27 בינואר 2017, בשעה 11:27

ההתחלה היא כמו רעם עמום שמכה ממרחק...

אחר כך סדרה של רעמים מתגלגלים שמתקרבים עם הסופה...

ואז טיפות גשם עדינות מנקדות את הסאונד שעוטף אותך באפלוליות וברכות...

 

ולבסוף... היללות... כמו תן פצוע ורועד מקור...אמיתיות וחודרות

 

אין כמו השיר הזה כשגנרל חורף בא לבקר

 

I think it's gonna rain when I die

 

לפני שנתיים. ראשון, 22 בינואר 2017, בשעה 21:55

השנה היא 1999.

סטודנט שנה א׳. 

מועדון ה City Hallהמיתולוגי בחיפה. 

לכאורה עוד ערב שישי סתמי לצליליו של אותו הפלייליסט ברקע, אותם האנשים שרוקדים באותה צורה את אותם השירים שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע... 

אבל הפעם, שלא כמו תמיד,היא היתה שם. עמדה לה שעונה על הקיר, כמו פרח שחור בין פרחים לבנים, יחד עם חבורה שהכרתי מהקריות.

בכל רגע אחר לא הייתי ניגש. 

בכל רגע אחר היא היתה אומרת לא. 

אבל ניגשתי והיא היססה מעט, עד שצלילי הבס שפותח את הדלת ליער הקסום והאפל פתחו גם לי חריץ של הזדמנות. 

רקדנו יחד. ואז עוד קצת. ושתינו. ועישנו. וצחקנו. והרגשתי שכל מה שאני רוצה, לא, כל התכלית שלי היא לגרום לה לצחוק ככה עד שהיא תגיד לי די. ואמרתי לה את זה ( לעזאזל איתך עשב מתוק ריחני ובוגדני שכמותך). ונבהלתי מזה. היא צחקקה, הרימה יד לזקני, נגעה בו קלות ואמרה: זה בסדר, אני יודעת. 

שם, מתוך עוד ערב אבוד, בזכות רוברט סמית והקיור שלו, התחילה מערכת יחסי השליטה הראשונה שלי. 

לפני שנתיים. שישי, 20 בינואר 2017, בשעה 20:38

 

אני אנסה בבלוג שלי להביא בכל פעם שיר אחר שאצלי מתקשר לבדסמ באופן כלשהו... מקווה שתבלו ואם לא אתם אז לפחות אני ;-)

 

לפתיחה החגיגית אני נרגש לקרוא לבמה את הלהקה הישראלית שלדעתי היא הטובה ביותר שהיתה (וספק אם אי פעם תהיה) - מינימל קומפקט. 

 

הסאונד, האווירה, המילים והקול הצורמני של פורטיס...הכל זורק אותי לסאב ספייס בחדר אפלולי עם קירות שחורים...

 

שבת שלום וזה