השנה היא 1999.
סטודנט שנה א׳.
מועדון ה City Hallהמיתולוגי בחיפה.
לכאורה עוד ערב שישי סתמי לצליליו של אותו הפלייליסט ברקע, אותם האנשים שרוקדים באותה צורה את אותם השירים שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע...
אבל הפעם, שלא כמו תמיד,היא היתה שם. עמדה לה שעונה על הקיר, כמו פרח שחור בין פרחים לבנים, יחד עם חבורה שהכרתי מהקריות.
בכל רגע אחר לא הייתי ניגש.
בכל רגע אחר היא היתה אומרת לא.
אבל ניגשתי והיא היססה מעט, עד שצלילי הבס שפותח את הדלת ליער הקסום והאפל פתחו גם לי חריץ של הזדמנות.
רקדנו יחד. ואז עוד קצת. ושתינו. ועישנו. וצחקנו. והרגשתי שכל מה שאני רוצה, לא, כל התכלית שלי היא לגרום לה לצחוק ככה עד שהיא תגיד לי די. ואמרתי לה את זה ( לעזאזל איתך עשב מתוק ריחני ובוגדני שכמותך). ונבהלתי מזה. היא צחקקה, הרימה יד לזקני, נגעה בו קלות ואמרה: זה בסדר, אני יודעת.
שם, מתוך עוד ערב אבוד, בזכות רוברט סמית והקיור שלו, התחילה מערכת יחסי השליטה הראשונה שלי.
