בואי הנה ותני לי לספר לך משהו על תהליך הלימוד. לא אילוף, אלא לימוד – כלומר ידע שעובר ממני אליך, ידע שאת נדרשת לרכוש, ידע שתצטרכי במבחנים המעשיים, ידע שיהיה לך שימושי בעתיד. נתחיל עם מטרת הלימוד – וזאת, בפשטות, היא לאפשר לך לעשות לי יותר טוב, להתאים את עצמך יותר במדויק להעדפות שלי. אני חלילה לא אומר שאת גרועה במה שאת עושה, עובדה שאנחנו ביחד, רק שבמקרים מסוימים יש לאנשים שונים העדפות שונות – דברים כמו קצב, ועומק, ומגע, ומַנָּח, והתנגדות, וכל מיני דברים כאלה. את מבינה למה אני מתכוון? ומכיוון שאני יודע (ואני יודע כי אמרת לי) שאת רוצה לעשות לי טוב, תני לי להראות לך איך.
אז לפני שמתחילים, אני רוצה שתתרכזי, כי זה עשוי להיות אינטנסיבי, ותהינה הסחות דעת. יהיו דברים שיכנסו לך לגרון או לפתחים אחרים, ולא בעדינות. יהיו זרמי חשמל, יהיו דברים שיחסמו לך את החמצן, יהיו אנדורפינים שיציפו, וסרוטונין, ונוראפינפרין, ואוקסיטוצין. יהיו קשיים, התנגשויות של נורמות ואגו ומציאות. יהיה כאב ויהיה שחרור, ומעל כולם יהיה הקול שלי - שקט, מדוד – שידריך אותך, שיראה לך. ואם תתרכזי, תצליחי לבודד אותו מכל השאר, וכשתצליחי לעשות את זה – פשוט תבצעי. תבצעי, תלמדי ותזכרי. ואם לא תצליחי, אני אושיט יד ואעזור לך – אכתיב את הקצב הרצוי, אזיז אותך למקום האופטימלי, אאפס אותך כשאת מתפזרת, ואאסוף אותך כשאת קרובה להתפרק.
ועוד משהו – אני רוצה שתנסי להיות מודעת. לעצמך, לסביבה, לי. לא בדברים הלא-חשובים – לא איך את נראית או איך את נשמעת, כבר דיברנו על זה, אלא יותר לשים לב לדברים כמו איפה הידיים שלך נמצאות והאם הן צריכות להיות שם, כמה רחב הפישוק שלך בכל תנוחה, איך הזווית שבה הראש שלך נמצא יחסית אלי משפיעה על כמה נכנס לך לגרון, ומה ההשפעה של כל דבר שאת עושה ואיך זה מתבטא אצלי – שינוי בתנועה, בקול, בתחושה.
ויש דברים שאני יכול לעשות כדי להקל עליך. אני יכול לקשור לך את הידיים מאחורי הגב כדי שלא תצטרכי לדאוג להן, כדי שהן לא יתרוממו כדי להגן על הפנים שלך או כדי שהן לא ינסו לדחוף אותי אחורה כשהחמצן נגמר. אני יכול לעשות את אותו הדבר עם חלקים אחרים בך, ואני יכול להקשות עליך, למשל עם כיסוי עיניים, ככה שלא תוכלי לראות, אלא רק לעשות ולהרגיש ולנסות להבין מה עובד הכי טוב. ובסופו של דבר את תכירי אותי יותר טוב. את לא תצטרכי להסתכל ולנחש אם את עושה את זה נכון, את פשוט תדעי.
וזה לא יקרה ברגע אחד. למידה לוקחת זמן. הצטיינות לוקחת זמן. ואני יודע שאת רוצה להצליח, שחשוב לך להצליח – בשבילי, אבל גם בשביל עצמך, כי במקום מסוים זה משליך על איך את רואה את עצמך, וזה הגיוני, רק את חייבת לזכור שגם אם כושלים או לא מצליחים לעמוד ברמה אותה אנחנו מצפים מעצמנו או שאחרים מצפים מאיתנו – זהו לא עצם הכשלון. כשלון יהיה אם לוקחים את החוויה הזאת, ובמקום ללמוד ממנה איך משתפרים לפעם הבאה, לוקחים את התחושה הקשה והופכים אותה לאדישות, לכעס, לוויתור או לרחמים עצמיים. ואני יודע מה את יכולה. אני יודע כמה כח יש לך. אני יודע כמה את עקשנית וכמה זה לוקח ממך. אני יודע מה את שווה. אני יודע שאת יכולה לזה.
אז תנשמי עמוק. את מוכנה להתחיל?
