שוכבת על המיטה, נמצאת בעבודה, באמצע שיעור, בשיחות עם חברות, מכינה שיעורים, לא משנה מה אני עושה, נדמה שבסופו של דבר הכל מסתכם בך... המחשבות שלי נתונות כולן אלייך... ואני לא רוצה...
איך זה שאני לא יכולה להפסיק לחשוב,לדבר על הדבר שעושה לי כ"כ רע..., לא יכולה להפסיק להרגיש, וזה לא הוגן! כי מגיע לי הרבה יותר! לפחות את זה אני יודעת...
למה למרות שאני יודעת שאתה כ"כ לא מתאים לי, שאתה לא מרגיש אלי בחזרה, שמעולם לא היה שום דבר, שאולי אפילו היית מעדיף אם מה שהיה לא היה ולא הייתי מדברת איתך עכשיו, למרות הכל אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך! להפסיק לרצות, לקוות...
כן אני יודעת שזה טבעי, אני יודעת שזה אנושי, אבל לא רוצה!!! לא רוצה להיות אנושית אם ככה, לא רוצה להרגיש, לא רוצה לחשוב, רוצה לחסום הכל, איך עושים שלא יהיה אכפת מכלום?? כמה שאני יותר מנסה זה נראה כאילו שלאט לאט אכפת לי בעצם מהכל, והכי הרבה אכפת לי ממך...
תסביר לי מה השתנה כ"כ??? איך ביום בהיר אחד הכל התהפך, עשית 180 מעלות, זה לא הגיוני!! זה לא מסתדר!!
כ"כ רוצה לשאול אותך, שתסביר לי, אולי אני הטיפשה, אולי אני לא הבנתי, אבל אני לא יכולה, מפחדת שתגיד לי את מה שאני יודעת, שגם המעט שהיה היה בעצם כלום...
בהתחלה דיברנו, עכשיו גם את זה אין לי...
מה הטעם בלחשוב ולדבר על מה שעושה כ"כ הרבה רע?
ואיך דבר שעושה כ"כ הרבה רע, עשה פעם ממש טוב...?
אני מרגישה כ"כ פאתטית כי אני בכל זאת מנסה, גרמת לי להפר את ההבטחה שלי לעצמי, נשבעתי שלא ארגיש ככה יותר לעולם, נשבעתי שלא ארגיש יותר כלום, לפחות לא לפני שאדע שהאדם מרגיש ככה כמוני, או שאולי שכנעתי את עצמי שאתה מרגיש כמוני...
יש מישהו שיכול לענות לי?
מגיע לי יותר ממך, יותר טוב מיזה...
אז איך זה שאני לא רוצה שום דבר אחר חוץ מיזה...?
לפני 19 שנים. 8 בדצמבר 2004 בשעה 22:52
