לפני 19 שנים. 9 במאי 2005 בשעה 19:11
אני צועקת, אני צורחת, החדר מלא אנשים אבל אף אחד לא שומע....
אני בוכה בהיסטריה, אבל אף אחד לא רואה...
אני יושבת בפינת החדר מכורבלת בתנוחת עובר, הפנים מאובנות, אבל כולם בוחרים לראות את החיוך
אתה שואל אם אני בסדר ואני אומרת "כן כמובן" למה אתה לא מבין שכ"כ קשה לי להגיד לא! אני כואבת! רע לי אני צריכה לפרוק
וכשאני מנסה ורוצה, אין שום אוזן בנמצא...
זהו, התפוצצתי, אבל יעבור לי... כמו תמיד אני אשרוד....