מחשבות ורגעי מנוחה.

השנה החדשה באה בטוב....

אחרי תקופת דיכאון...

אחרי תקופת בחינה עצמית... 

אחרי תקופה של בדידות... 

אני עדיין דיכאוני חלקית, עדיין בודד ועדיין בוחן דברים אבל! 

זה הזמן לסגל לעצמי מטרות חדשות,

לשאוף יותר להנות מהחיים,

לשאוף יותר לחוות דברים חדשים,

לשאוף יותר למצוא את האחת בשבילי,

לשאוף יותר להיות אופטימי,

לשאוף יותר להיות חברתי,

לשאוף יותר לחופש,

לשאוף להרבה יותר...

שתהיה לכולם שנה נפלאה ומלאה בכל טוב

😇❤️

אני רוצה הרבה דברים,

אני רוצה את השיחה הזו שתתחיל בערב ואף אחד לא ירצה לעצור, 

אני רוצה את ההתרגשות שבשיחה טובה, 

אני רוצה את הרמיזות כשמתקרבים,

אני רוצה את הדפיקות לב שבפגישה ראשונה,

אני רוצה את הקרבה שבמפגש,

אני רוצה את הרגע הזה שיש שקט ומסתכלים לאחד בשני בעיניים,

אני רוצה את הרגע הזה שמתקרבים ומתנשקים לראשונה, 

אני רוצה את ההרגשה של מגע,

אני רוצה הרבה דברים אבל בפועל,

אני לא רוצה להיות לבד... 

ברגעים כאלה, שהכל רץ 

אני חולם על לחזור להיות ילד, 

* * * * יודע שרוב האנשים פה מתייחסים לגיל שלי כאל של ילד אבל בעיני זה לא ובעיני יש הבדל משמעותי אז שששששש!! ****

חולם לחזור לשלב הזה שלא היה לי אחריות. 

לא ללימודים. 

לא לעבודה. 

לא לחשבונות. 

לא לניקיונות.

. שהיה אפשר לרבוץ כל היום ולא לעשות כלום,

בלי דאגות,

בלי הצקות,

רק לנוח.

המוח שלי מתפלל שאנוח. מכל התהיות, מכל העבודה, וברגעים כאלה.. שהמוח גמור... אני מוצא את עצמי חולם על הימים שהייתי ילד. 

חוזר מיום בשטח, הולך להתקלח,נשכב על הספה כשקית הצעצועים פרוסה מולי. 

כל האוסף, לא דל ולא גדול מדי. 

והמוח בוהה, 

מתחיל לחשוב,מתחיל לתכנן, 

מה הולך לאיפה? 

מה הולך מתי? 

כמה להדק? 

כמה לשחרר? 

איפה לצבוט? 

ועוד שלל רעיונות, לאן לחבר בבית, 

האם יהיה אפשר לזוז.

אבל אין עם מי לשחק... 

אין עם מי להשתמש.. 

רק שקית שיושבת בארון... 

עוד קצת דיכאון לא יזיק למרות שהבלוג דיכאוני רצח. 

יום מעולה ושמח שבא בתוך תקופה מעצבנת ונוראית בפאן האישי שלי..

הטלפון מצלצל. 

בדיוק באתי להתפנק קצת ולפנק את עצמי 😏😏

אבל בשניה ירד. 

בשניה השיחה הפכה להיות לא טובה. 

ובשניה התקופה המעצבנת חודרת לתוך היום הטוב ממש שהיה לי.

משמידה הכל.

את החיוך שהיה לי מוחקת.

את הכיף שהיה לי מוחקת.

ואני תוהה לעצמי כמה עוד יכול לספוג

כמה עוד יכול להיפגע.

מתי אחיה חיים נורמליים וטובים.

מתי אהיה בראש סדר העדיפויות של מישהי

מתי אני אהיה כל העולם של מישהי.

מתי אני ארגיש נאהב כמו שאני רוצה ומרגיש שמגיע לי.

מתי תגמר התקופה הזו... 

לפעמים אני יושב וחושב.. 

על חיים אחרים, 

הרצון להיות מישהו אחר. 

להרגיש משהו שונה. 

אולי להרגיש איך זה עם מערכת אמונות שונה? 

צרכים שונים? 

לפעמים חולם על להרגיש איך זה להיות בלי כלום. 

איך זה להרגיש מאוים כל הזמן. 

מצד שני גם חולם על שיהיה לי את הכל. 

שיהיה מספיק כסף לעשות מה שבא לי ולשלם על כל העולם ואשתו. 

יש עוד הרבה חלומות על חיים אחרים, תקופה פחות דכאונית. 

ולפעמים. מדי פעם שמח בחלקי ובחיי. 

כשאני פה אני רואה אנשים מדברים, 

רואה את מה שהם כותבים בפרופיל, 

בבלוגים, 

ואני תוהה ומקנא... 

תוהה מתי לי יהיה את זה, 

מתי אני אוכל לכתוב על קשר מדהים שיש לי,

מפגשים סוערים ומרטיטי חושים.

מקנא במה שאין לי...

לפעמים,

הקנאה לא מזיקה אבל...

כרגע?

כן. 

לפעמים ברגעי בדידות וייאוש מהעולם והכל אני חושב לעצמי על מקומי בעולם... בין אם זה במציאות או בין אם זה הבועה הקטנה שלי בבדס"מ...

ואז עולות המחשבות האם בכלל זה נכון לי? הרי.. אני עדיין לבד, עדיין הולך לישון לבד, קם לבד, מתענג לבד... למרות שנים רבות שבחיפושים מתמידים... למרות הניסיונות החוזרים ונשנים...

מתי לא אהיה בדד? האם באמת העולם הזה נכון בשבילי? 

כנראה שכן כי פשוט לא מצליח להתרחק. 

הרבה זמן מאז שכתבתי, 

מאז שפרקתי, 

מאז ששיתפתי, 

כל כך הרבה השתנה. 

עוד שנה בלימודים. 

קידום ותפקיד חדש בעבודה. 

בית חדש. 

ועוד שלל דברים, 

ואני מוצא את עצמי במרדף אחרי הכל ביחד, ומנסה להבין מתי להכניס כל דבר ומתי לוותר על משהו. 

ועכשיו כשאני מצליח יחסית לאזן, חזרתי לפה. להקשיב. לפרוק. לשתף. לדבר. והעיקר? לזרום קדימה. 

בעבודה משמונה בבוקר עד שלוש בלילה היום...

המוח כבר נמחק..

העייפות גוברת..

רוצה לדבר איתך אבל קשה כי אין לי זמן.

כל מה שנותר זה לשחק עם תרנגולת כזו שעושה רעש... מצב הקלטה לאמיצים...