מחשבות ורגעי מנוחה.

אז התקופה ממשיכה, 

עצמות מאחורי.

הירוגליפים צריך לוודא רק עוד פעם אחת ולהגיש.

מחר קרמיקה.

לזהות כלים, לזכור מה הם ומאיזה תקופה.

ובשלב הזה אני שואל את עצמי.   למה כל אחד היה חייב כלי אחר??

למה הפרסים היו צריכים לשנות את הכלי מתקופת הברזל?

למה ההלניסטים לקחו את הסיר בישול הפרסי. שינו אותו רק טיפה אבל מספיק כדי להגיד שיש הבדל??

למה?? כדי שסטודנט לארכאולוגיה ב2022 יתקשה לזכור את ההבדלים?

למה צריך 4 סוגי קנקנים לתקופה אחת?? לא יכולתם להסתפק ב1???

אז מה אם זה מצביע על שינוי דמוגרפי, התפחות טכנולוגית, כלכלה, סחר ותכלס הבסיס כמעט למחקר אתר ארכאולוגי. 

הערכה לקרמיקה תחזור מחר לאחר הבחינה.

#עדייןאוהבקרמיקה

אז עברנו מעצמות לשפות...

יותר במדויק, מצרית. 

אני מדבר על הירוגליפים. 

סימנים. 

צורות. 

טקסט שכתוב או בשורות או בעמודות, או מימין לשמאל או משמאל לימין.

טקסט שאין רווחים שמפרידים בין מילים.

צורות פועל שלא קיימות בעברית. 

שעה לתרגם משפט ורבע. 

אבל במקביל לקושי לתרגם ולזהות צורות פועל אני חושב על הטירוף הזה. המציאו פאקינג שפה. 

שפה שהיא בציורים. 

כל ציור אומר משהו אחר עם ציורים אחרים.

והם הבינו אותו..

הם ידעו לכתוב אותו..

הם זיהו בעלי חיים וציירו אותם.

הם עיטרו קברים עם טקסטים מרהיבים.

פאקינג מצרית זה השיט החדש 

מכירים את הזוגות האלה? 

האלה שמצלמים את עצמם בכל מקום,

האלה שמעלים סרטונים לפייסבוק שהם עובדים אחד על השני? 

שהם שטים ביחד ברחבי העולם? 

שהחיים שלהם מושלמים? 

אז נכון שזה לא המציאות ולא תמיד הכל ורוד. 

אבל איפה האושר שלי? 

איפה האחת שלי שתרצה לשוט איתי ברחבי העולם? 

איפה האחת שלי שתסכים לשטויות שלי? 

מכירים את הזוגות האלה שהכל נראה מושלם להם? 

ופשוט מקנאים בהם.... 

אני מתכנן לחזור לכתוב את הספר שלי. 

בינתיים יש לי 7 פרקים.

כבר מלא זמן שלא כתבתי, הייתי עסוק.

כתיבה בשבילי זה דרך לפרוק,

לשתף,

להנות,

להרגיע את הראש.

כל כך הרבה זמן לא כתבתי ששכחתי כבר איפה עצרתי בסיפור.

אז חזרתי לכל הפרקים.

וחייב להגיד,

שממש נהניתי מהכתיבה של עצמי.

קצת נרקיסיסטי אני יודע אבל....

הכתיבה משלבת את הלימודים שלי ודברים בחיים.

וממש הצלחתי לראות את ההתפתחות.

את המעבר בין עלילה לאירוטיקה.

נשאר לקרוא עוד שתי פרקים

ולכתוב את פרק 8..

שיהיה לי בהצלחה,

חבל שאין מי שתכין קפה או תדאג לי בזמן שכותב.

או תחווה דעה על הסיפור.

או אפילו תתרגש ותידלק מהסיפור עצמו.

אז אחזור לקרוא לי לבדי 

בוקר של מבחן,

עובר שוב על החומר...

ביות בעלי חיים, סימני חיתוך, טבעות גדילה, זיהוי עצמות, השפעות אקלים על בעלי חיים.

מדהים איך הזיכרון עובד. איך פתאום משהו שלפני סמסטר היה נראה כמו בליל של מילים מסתדר. ומידע שחשבת שלעולם לא תזכור מופיע בזיכרון. 

אבל בסוף! הכי חשוב לזכור. 

עצמות זה השיט, 

עצמות מלמדות הכל. 

אקלים. 

כלכלה. 

העדפות. 

התמחות. 

עצמות זה השיט... 

מה נגיד על זה שהמבחן הבא זה קרמיקה? קרמיקה זה השיט? כנראה שגם... 

#ארכאולוגיהזהכיף

#עודניסיוןלהיותמגניב

מחר המבחן הראשון של תקופת המבחנים הזו,

החומר פשוט יחסית אך הועבר מסורבל.

מלא מושגים. 

מלא סוגים שונים. 

מלא מסקנות מחקריות. 

כולה עצמות!! 

( לא להיבהל לומד ארכאולוגיה).

וכשאני קורא על מחקר על עצמות בעלי חיים ועל מה ניתן ללמוד מהם כדי שאוכל להקיא את זה על הדף בשביל ציון אני מבין...

שוואלה, מעצם אחת אפשר ללמוד המון.

ממכלול של בעלי חיים שנקברו בצורה מסוימת, אפשר ללמוד המון.

אפשר ללמוד על העדפות האדם,כלכלה, טכנולוגיה. בתכלס?

אפשר ללמוד כמעט הכל.

ובעיני? לשבת ב2022 עם המחשב והכל ולהבין איך בן אדם לפני 5 אלף שנה צד ולמה הוא התפתח בצורה מסוימת זה מדהים.

#מסקנותשלארכאולוגעייף.

#האשטאגשללנסותלהיותמגניב

לפעמים יש בי מן הילדיות( תחסכו ממני את זה שאני צעיר) וכשקיבלתי את האקסבוקס החדש שהזמנתי שמחתי בטירוף.

רצתי לסדר ליד הטלוויזיה, להתקין מה שצריך ולהתחיל להוריד את המשחק הראשון.

הייתי חכם. קניתי מראש שלט נוסף שיהיה לשחק עם חברים. משפחה או אחת שתסכים.

ואז כשהתחלתי לשחק במשחק הראשון נזכרתי.

אין אחת כזו... 

אין אחת שתרצה לשחק איתי כרגע, 

אין אחת שגם אם היא עייפה ולא רוצה לשחק פשוט תשים עלי ראש כשאני משחק. 

אין אחת שתביא לי את השלט כשאני מדוכא, 

אין את האחת שאוותר על המשחק בשבילה. 

אין, פשוט אין. 

מתישהו אולי אצליח לכתוב פוסט מעודד ושמח 🤔

אני לא בן אדם לייקים, 

כן אוהב את התשומת לב אבל לא בשביל זה אני כותב.

אני כותב כדי לפרוק.

אני כותב כדי לשתף.

אני כותב בשביל עצמי.

ועדיין... בבליל מחשבות שרצות בראש שלי עולות התהיות, למה פוסט אחד מקבל יותר אהדה מפוסט אחר.

לפעמים אני מוצא את עצמי בודק כל פוסט לראות אם קיבל עוד לייק. כל כמה דקות. אח"כ אומר לעצמי שזה לא הסיבה שאני כותב... ועדיין...

לפעמים הראש מחליט מה שבא לו, והגוף? עושה מה שהראש מחליט. 

היום אני רשמית מכריז שנכנסתי לתקופת מבחנים.

לקום בבוקר,

להתארגן,

ולשבת ללמוד..

ללמוד שעות,

לחרוש,

הפסקת קפה

וחזרה ללמוד..

מה שחסר זה מישהי שתדאג לי. 

לא מינית.. אלא בדברים הקטנים.

למלא לי את המים.

להביא אוכל.

לדאוג שאני יוצא להפסקות.

לדאוג לזה שאתרכז.

מישהי שתדאג, תתמוך ותעזור לי. 

בינתיים אעשה זאת לבד למרות שאני קצת עצלן. 

תקופת מבחנים ממש בפתח, 

התקופה שבה אני חוזר על כל החומר...

סוגר את החומר...

אבל יש אי וודאות באוויר.

קורונה, זומים, מבחנים, עבודות בית... לא ברור מה יהיה.

מה שכן אני בטוח שאני אתרכז, 

שאני אנשום לפרקים, 

אמצא את פינת השקט שלי בין לבין, 

שאתקדם בספר האירוטי שאני כותב( מוזה לפרק 8 זה קשה למצוא).

שאעשה כמיטב יכולתי.

רק חסר את האחת שתהיה לידי לעודד ולתמוך בי כמו שאני הייתי תומך בה. 

אבל, אופטימיות כתמיד ❤️