בלוג

היום זה היום.

נראה שיש דברים שחומקים מבין האצבעות, אז החלטתי לכתוב. משהו תיעודי. משהו שניתן לשמור.
בעקבות האבל הנורא הזה של היום היום, הלכתי קצת אחורה, ניסיתי למצוא תגובות ישנות לדברים, להיכנס לפרופילים של אנשים ולקרא מה הם כתבו בעבר, מה הם אמרו אחד לשני, מתי התחילו יחסים, מה אני אמרתי, מה כתבתי, מה הם הגיבו.
פתאום הבנתי או אולי בעצם קלטתי שמערכות יחסים שלמות נפרסות כאן על גבי עמודים. חתיכת היסטוריה בין בני אדם. תיעוד.
ככה אנשים לא יעלמו לעולם, גם אם ירצו.
כאן ובאתרים אחרים, ישבתי כל הערב וקראתי וניסיתי להבין, לקרא בין המילים.
ראיתי ונזכרתי בהמון מערכות יחסים, הלכתי אחורה וקדימה ושוב אחורה.
אנחנו גדלים ומשתנים. לתקופות זועמים ולתקופות שקטים.
אסור לדברים לחמוק בין האצבעות, אבל כמה נוכל לתפוס?
אז החלטתי לפתוח בלוג ולכתוב.

היום עצוב. נורא.
הלב שלי עם מאי, עם שמנמונת סקסית, עם גודיס פימייל, עם יקיר ועם כל החברים הטובים של ארוס.
כמה רוך ואהבה, כמה טוב. כל כך עצוב, אבל אני גם שמחה עבורכם שהכרתם את האדם שאתם מתארים, שהיה לכם כל כך טוב בחברתו.
כמה נורא לקרא בפרופיל של מאי את מה שכתבה על עצמה.

מאי אני מקווה שיום אחד זה עוד יהפוך לשלם.

אז ממקום כזה של בלוג וממחבוא של מאחורי המילים אני שולחת המון אהבה אליכם אנשים שבורים שהיום עובר עליכם היום הנורא הזה.