בלוג

וואו איזה סוף שבוע עבר עלי. אי אפשר להתחיל אפילו לתאר.
שבוע לפני ה-BODYWORK היתה לי שיחה עם טיצ'ר ובה הסברתי לו כמה שאני לא מסוגלת להסתכל על הדברים האלה, אני מפחדת להתעלף. אני לא מבינה איך הוא עשה את זה, אני לא מבינה איך בנאדם מסוגל להחליט לתלות את עצמו, לעשות את זה לעצמו, שיתלו אותו, זה נשמע לי כמו שיגעון אני אפילו לא מסוגלת לראות את זה.
אחרי כמה סרטונים שראיתי, בהם הופיע Captain Howdy, אחרי קריאת חומר על זה, אחרי סיבוב במכוני הפירסינג והקעקועים ברחבי הארץ, התחלתי לחשוב על כך שאני מוכנה לקבל את זה, אני מוכנה להסתכל, זה נשמע מעניין, שלא לדבר על כך שאם כל כך הרבה אנשים חושבים שזה מדהים, אולי יש בזה משהו. אני מוכנה להסתכל.
כשיום חמישי הגיע דאגתי לא לאכול משהו כבד מידי, פחדתי שיהיה לי קשה מידי להסתכל, אבל יחד עם זאת גלים ענקיים של התרגשות עברו בי.
אחרי כל כך הרבה הכנות, עבודה וכיוונונים הגענו בשעה 20:00 בערב לדאנג'ן.
בשעה 20:30 מצאתי את עצמי דופקת מסמרים באורך 10 ס"מ לתוך לוח עץ. מאות מסמרים. אני עומדת ודופקת מסמרים לתוך חורים שקדח מאסטר F.
הרמתי את עיני וראיתי את Captain Howdy עומד לידי, מסתכל עלי דופקת את המסמרים ומחייך. רגשות אשמה חלפו בי, חייכתי חיוך מתנצל והוא חייך את החיוך הכובש שלו, הצחיק אותו שזו אני בסוף זאת שדופקת את המסמרים 😄
האמת, זה היה הרגע שבו האנדרנלין התחיל לזרום אצלי בגוף. "זה הולך להיות ערב מדהים"

השעה היא 24:00. אחרי הכנות כל כך רבות של כל הרביעיה שלנו + עבודה מדהימה של אנג'ליקה (AKA המלאכית השחורה) הדאנג'ן בשיא תפארותו.
לפידים ואש מחוץ למועדון. יפו העתיקה חגיגית ומוכנה לקראת האירוע המטורף ביותר של השנה. פותחים את הדלתות.
המוני אנשים מגיעים לדאנג'ן. קהל רב, מטורף וצבעוני, תקשורת, אנשים יפים, אנשים עם פירסינגים וקעקועים, פטישיסטים, בדסמים במיטב המחלפות.
מההתחלה היתה אוירה מחשמלת. אנשים הסתובבו במועדון בידיעה שמשהו מטורף עומד לקרות הערב במועדון, שהם חלק ממאורע גדול. אני יודעת שהרגשת האדרנלין לא דעכה אצלי לרגע.
סשנים קטנים מתחילים פה ושם במועדון, הצלפות שוט נשמעו מהרחבה, מהרחבה הצדדית ומהקומה העליונה.
במשרד שלנו Captain Howdy מתכונן, נכנס למעין מדיטציה נפשית. עד כמה עוד אפשר להתרגש?
ואז......... נשמעת מוסיקת הקרקס של Captain Howdy וההופעה מתחילה.
הוא עובר בין הקהל ועולה לבמה. הוא מרים את ידיו ומחיאות כפיים נשמעות!
השיר - Stay Away From Captain Howdy מתנגן.
טוב, את ההופעה אני לא אתאר - היה צריך להיות שם כדי לראות, אבל אספר שהיא כללה זכוכיות, חיצים, שיפוד בבטן, תלייה מקרסים כמובן, תלייה שלי על Captain Howdy (אחרי ויכוח פולני של מה יהיה? אתה תמות? אני לא מסוגלת לקפוץ עליך) ותלייה אמיצה מקרסים של שני אנשים מהקהל - חוויה שהעלתה דמעות בעיני מרוב התרגשות.
הערב הזה היה מחשמל מכל בחינה. אנשים בדאנג'ן לא האמינו שהם לוקחים חלק באירוע הזה. האוירה המחשמלת, הקהל האוהד, המתח באויר והאהבה הגדולה. כמה אהבה הייתה שם באותו הערב. הרגשה של משהו גדול מאיתנו.
הערב הסתיים כשהאור כבר מזמן היה בחוץ, אדרנלין עדיין בגוף, בידיעה שהכל לא נגמר, שעוד יום מדהים עומד להגיע, היריד!

וואו וואו וואו!!!!!!!!
לא יכולתי לחכות לראות שוב את התליות האלה, כשמחשבה קטנה קטנה יושבת in the back of my mind - אני חייבת לנסות לעשות את זה מתישהו, אולי ב-BODYWORK 2008...