שיר ערס

לילה כיום יעיר

איך היא אוהבת את הלילה

כמו שמיכה נעימה המכסה

איך היא אוהבת את השקט

את השלווה

אוהבת אתגר אינטלקטואלי והנאה

רעש שקט פינת המולה

איך היא אוהבת את עצמה

ואת העולם בתמורה

קפה מאוחר זה קקה!

ואפילו לא דיברתי איתך.

ועדיין כתבת 3 בלוגים עם רפרנס אלי.

כנראה משהו מרשרש לך בבטן הרכה.

מזל טוב.

דרך צלחה.

אם חסמתי אותך, זה כנראה לא כי אני שונאת אותך.

זה כי אני אוהבת אותי.

אם חסמתי אותך ואתה רצית תמונה,

ואולי לא ברור לך מה זה גבולות,

מה זה לסבית? מה זה בינה?

זה לא כי אתה תלמיד גרוע, למרות שזה בהחלט אפשרי.

זה כי אני גובה תשלום לימוד.

מחמאות מפוקפקות לא מכסות את החוב.

אם אני חוסמת אותך, זה בא מכבוד,

כי הגבירה שלי תקבל את מקומה בכבוד.

ולשאול ישר את כל הפרטים המשעממים האלו, הבנאלים

ללא טיפת עניין, ללא גרוי אינטלקטואלי, שיחה זורמת.

זה לא שם.

את אני לא סומכת על גברים,

אולי הגיע הזמן לפתוח את הדברים.

אולי הגיע הזמן שלנו להסתכל במראה.

ואם אני כותבת את זה, זה כי אני כועסת!

כי אני לא מעוניינת ולא רוצה!

זה כי אני אומרת אמת ומצפה

לקבל את הכבוד שאני נותנת לכם חזרה.

אשיר שיר על גפרורים

לאט לאט הם מזדחלים

על גחון שכל מחליקים
מתקרבים אל האש

מתקרבים ונשרפים

מוקדש לגברים שנחסמו ויחסמו אצלי כמחווה
לוותר על הודעה מיותרת. 

התודעה מתחילה להיטשטש

המוח מתחיל לנזול

הגוף מתחיל לקרוס

הציפורים מתיחות לצייץ

וזה גבירותי, הזמן ללכת לישון 

כלומר ,רק אם שחכת עד עכשיו.

יושבת באפאטיות.

שהשיר יבטא.

באמת, אין צורך לקרוא.

אולי לי יש צורך לכתוב. ואולי זה ימחק בקרוב.

כבר מצרפת שיר  שמתנגן  ברקע, שלפחות זה ינעים את זמנכם.

קבעתי דברים, חצי קבעתי דברים. ואני לא רוצה לזוז מהמיטה.

נרדמתי לאחר הזריחה וקמתי מאוחר.( לא מספיק מסתבר.) יש לי קצת כאב ראש וקצת קשה לי לומר שלא אגיע למי שאיתם קבעתי.

ואולי עוד אגיע.

איו לי כוח להגיע עד תל אביב. הייתי רוצה לשתות מלא או יותר טוב, לעשן מלא... 

קצת נאחס לי.

הרבה לא מתבטא לי.

ביי.

אמ ; לק :

מה לעשות בחדר?

אפשר הכל!

אני עוברת דרך תקופה של אני

ואין אני

ואני חדש

ואני מתחבר לאני אחרים ואני דומות

יוצרת דברים חדשים. משנה ישנים. 

עוברת ריפוי ומגלה אבחון חדש.

יוצרת אל היש,

לגלות חוסר חדש.

הרבה וקצת.

המון חדש.

עוד כחצי שנה אני אעבור בית.

עם כל המשמעות של כך,

בלי בית להשאיר שם דברי ילדות.

בעצם, בלי בית הילדות שלי לצידי יותר.

לא במובן הפיזי.

אני מסדרת וזורקת וממינת.

השבוע התאפסתי על עצמי והתחלתי לסדרת ניירת, לזרוק בגדים ומוצרים שפג תוקפם.

ואלוהי הדברים! יש מליון דברים!

התחלתי להתעניין שוב בעקרונות המינימליזם

(ומינימליזם, אני לא בטוחה אם זה נכתב עלי או נגדי, פה אני אגרנית כמו, אם לא יותר, מאבי.)

זה זמן לניסיונות..

מה שלא יקרה לחדר זה יחלוף בקרוב.

כבר יצא לי לצייר על הקירות בצבעי עיפרון,

אולי אוסיף דבר מה.

יצא לי לצייר בדיו נובע, ממליצה בחום.

אולי אוריד דברים מהקירות.

אני רוצה לחוות כמה סוגים של חדר בזמן הזה.

לבוא לחדר הבא עם ידיעה ורצון של מה לעשות בו מה לעשות לו.

וגם להתפרע.

בואו נתפרע!

הכי מופרע יהיה לזרוק הכל לפח.

בואו ננסה להיות פראקטים.

שתיתי...

התמתחתי

שתיתי..

רקדתי,

רקדתי.

שתיתי

ועכשיו אני רוצה מישהי שתבוא ללטף אותי.

ככה סתם,

בלי הרבה מילים.

מגע נקי ונעים.