אני כותבת כי חייבת לשחרר את מנעד הרגשות הזה שמציף אותי…
אין מי שיעצור את הדמעות….על כל הזוועה הזה
כמות הנרצחים שעולה מרגע לרגע , טובי בנותינו ובנינו …אזרחים חפים מפשע..ילדים..
לאן הגענו??
הסיסמאות שננצח , הצחקתם אותי ! אנחנו הפסדנו מהנרצח הראשון, מהחטוף הראשון, מהפחד הראשון!
הכאב מפלח לי את הנשמה! לא מסוגלת לתפקד…עד מתי נחייה עם הטירוף הזה? עד מתי??? אנחנו מגדלים ילדים שחווים פחד תמידי! פחד שיהיו לו השלכות בחייהם !
שנאה שאין לה אח ורע! בכל מקום על הגלובוס הזה! אבל אתמקד במדינה שלי, בבית שלי!
ועוד שניה כניסה קרקעית…ואלוהים שיעזור
זה מבעית אותי, מפחיד אותי! עוד כמה מטובי בנינו ובנותינו נאבד?? ועוד יום זיכרון קשה מנשוא!
לא מצליחה להבין איך אנחנו בעצם מורגלים לחיים שכאלה?ואין שינוי זה רק נהייה גרוע יותר!!
הכל צף, יש כעס עצום, כאב עצום! ואני בטוחה שלא מעט מרגישים כמוני!
בחרתי את השיר הנל כי הזדהיתי עם כל מילה!
תגידו לי איפה יש עולם אחר לחיות״???
הלב שלי תמיד אתכם!
.