כמיהה של שליטה!

פרידות הן תמיד קשות ולא משנה ממה...

אנחנו חווים אותן לא מעט בסיפור חיינו...

פרידה היא מילה נוקבת, מכאיבה,מעציבה..

אבל להסתכל על פרידה כעוצמה זו חשיבה נכונה בעיני!

שמשאירים עוצמה בפרידה,משאירים למעשה כח באחר!

נוטעים סוג של אנרגיה אחרת,חשיבה אחרת, ללא כעס!

סוג של מחשבה שלא מרפה,אבל אוחזת בחוזקה!

געגוע שיציף אבל ינחם,סוג של ברכת הדרך!

סוג של תהייה, של הבנה מעמיקה באחר

של מהות אחרת,בפרט שזה מחלחל באני שלנו..

האני שלנו המקום הזה שנמצא במצולות ,שיש לו רבדי הגנה מסביב,

שככל שנעמיק ונצלול אליו , נתקל במאות רבדים, שנוספו לנו עם השנים!

נגלה עולם ומלואו במצולות הללו, נגלה תפנית אחרת, נגלה לאט לאט את האני"

נפרד מהרבדים המגוננים,נחשוף את הנפש בהדרה!

עוף גוזל. צא אל השמיים"(אריק איינשטיין)

לילה נפלא....