אוראלי זה ממש פולחן..
כמו עליה לרגל..אז!..ישנה התרגשות מטורפת לפולחן זה.
כתבתי לא פעם שזה כעין בית המקדש, היכל הקודש שלי..
ולבית מקדש נכנסים ביראת כבוד,אפילו משילים נעליים לפני...
שהאף מרחרח..את הריח המופלא,את הריח ללא מילים..שהלשון מרפרפת כאילו מוכנה לפקודה,להיכון, לזינוק!
הלבה מתחילה לבעבע, ממש כמו בהר געש (שכתבתי כבר)
האומנות שנמצאת בלק הזה שלא נגמר.........
לנשלט יש מיומנות משלו,יש את הדרך הזו לכל דופן,לכל טיפה שזולגת..עוד לפני שתזלג.
הוא נמצא במקום הכי נכון לו, הכי שלם לו,הוא יודע לכוון את לשונו ממש כמעט עד הרחם(סוג של שיא)
חותר לו,צולל לו,כמו במים עמוקים שיש שם עולם משלו!
ואכן זה עולם אחר ,כאילו נכנס לעולם כמוס,עולם התהילה!
שוחה כדג במים,נושם ללא בלוני חמצן,יודע את הדרך,את השבילים' שלא תמיד נראים לעין, אלא רק לנשמתו.
הייתי מתארת את זה, ששם הוא נושם נכון,הנשימה יודעת מתי להיות עדינה או נסערת מבין את ליבו אל גוף האשה
כאמור זו אומנות, לא כל לשון מסוגלת להגיע לעולם הכמוס הזה, לא כל נשלט מבין את הדרך הזו אל גוף האשה
אוראלי אנו מכנים את זה!
אני מכנה את זה מעבר!...הכותרת הנפלאה הזו שנתתי..הפולחן, השתעבדות ממש, כמיהה, הבנה ובעיקר סגידה!!
נפלאות התבונה של גוף האשה!