נכבשת בעושר רוחני..
ישנם נשלטים שהם מאמינים, והקונפליקט הזה אוכל אותם מבפנים יום יום..
להיות מאמין ונשלט זה לא פשוט זה ברור לי..
אבל! ויש אבל, להיות רוחני נשלט, זה מקום אלוהי ממש כמו תפילה שהם נושאים יום יום
לקחת את השליטה עם הרוחניות בעיני זה מקום עצום!
להביא את הכמיהה ממקום שיש בו רוחניות זה המקום הנכון, לא אני לא דתיה וכתבתי את זה אין ספור פעמים.
אבל יש בי המון רוחניות לנפש, לנתינה,לקבלה, לעולם בכלל.
אני תמיד נכבשת ממישהו שמתרגש, שבוכה, שנפתח, שאמיתי,שמספר את נבכיו.
כן, יודעת שזה לא פשוט לנשלט הדתי, זה שאמור להאמין שאין אלוהים אחר מלבד ההוא מלמעלה
זה שיודע שהשולטת היא האלוהים שלו,היא המכוונת שלו בתפילה שישא,זה שהרעד בו עובר ממנה
יותר מתפילה חרישית, זה שאמור לא לחטוא,לחיות את דרך הישר,ואז השליטה מקננת בו, גורמת לו להיות סורר"
לרדת מדרך הישר,כי אחרי הכל על ברכי האמונה הוא חונך..אז איך מתמודדים עם הנפש המיוסרת הזו?
אני רואה בנשלט המאמין, את הרוחניות ששוקקת בו, את התשוקה גם לבורא עולם וגם למלכה שלו על אותו LEVEL
מבלי שאחד יפריע לשניה להיפך זה אמור להפרות אחד את השניה,זה אמור להעצים יותר את הנפש בדרגות כל כך גבוהות
כמובן אם השולטת שלו יודעת להבחין בין שני העולמות שסובבים אותו!
שתדע להראות לו את דרך המלך בין השניים, שתדע לחבר בין שני העולמות בצורה הרוחנית והנכבשת לשניהם
שתנתב את דרכו..להרגשה האלוהית הזו!
