כתבתי על כל חלקי הגוף (שלי)
הכנסתי אתכם לעולם הפרטי שלי, בצורה כזו או אחרת
חלקתי אתכם מחשבות,תהיות,ונבכי נשמתי..
השארתי את הלב לסוףף...כי הוא מורכב, הוא פועם זה ברור לי
עושה את עבודתו נאמנה..(תודה לאל) אבל משהו בו מת" כן הלב חי אבל מת"
נסגר,לא מכניס איש אליו,כן, מכניס את אהבתי לעולם, כן ,מכניס את הטוב,וכן את החמלה...
אבל לנסות לשכור" את חדריו לדבר הזה שנקרא אהבה,הוא פשוט סגור!!
לא מצליחה לחוות את ההרגשה הזו שוב..ואני יודעת כמה טוב הוא היה שזה קרה, שאהבתי,
שהרגשתי, שהאמנתי!
אנו חווים כל מיני אהבות במשך חיינו..יש את האהבה הראשונה שנזכרים בה,אז מרגישים את הרעד" הזה בגוף.
ויש אהבה אחרת, אבל אין אהבה דומה לשניה,ככל שאנו מתבגרים אנו לומדים ומבינים את מהות האהבות השונות.
אבל שהלב אטום,מסרב, לא מקבל זו מלחמה אבודה מראש!
ניסיתי בעזרת הרגש,אבל הלב ניצח, ניסיתי מהמח אבל הלב ניצח!
לא מצליחה לשכנע" את הלב,הוא בשלו!
והרי לאהוב זה קיים עוד מהרחם, שאנחנו בתנוחת עובר ,שוחים במי השפיר,
ואין איש או אשה ביקום הזה שלא מתגעגע ללב להיפתח,לאהוב אהבה אמיתית ,כזו שהנשמה נעתקת!
אבל הלב ממאן ליצור שילוב מנצח עם הרגש ועם המח.
אבל שמחה שעדיין הלב הזה מלמד אותי לאהוב את האחר, לאהוב את העולם,לאהוב את הקרובים לי,
הלב הזה תמיד דואג להזכיר לי להגיד אוהבת אותך" כי אני באמת אוהבת אבל אהבה שונה!
בהחלט פוסט מהלב!