מרגיש לי שלא כתבתי יובלות..
כל פעם שאני מתיישבת לכתוב ישנו שיחרור שצריך לצאת ממני..(הרגש הבן זונה)
כמו לקחת אוויר לריאות לספור עד עשר ולשחרר.
לפעמים זה מרגיש שאני לומדת אותי תוך כדי כתיבה..
מחטטת בתוכי, מסדרת לי את המחשבות במגירות הסודיות " שלי
לכל אחד מאיתנו יש מגירות סודיות, יש כאלה שפותחים את המגירות, ויש כאלה שמשאירים אותן סגורות.
אני אוהבת לפתח כל אחת מהן, ולבדוק מה יש שם, מה טמנתי בתוכן ושכחתי, או מה אני צריכה לזרוק"
סוג של ניקוי רעלים בגוף, סוג של שיחרור, עוד הכרה , עוד פלח ממני.
מה מרגיש לי בטוח,ועל מה הייתי מוותרת.
מה עושה אותי שמחה, ומה מעציב לי את הנשמה.
מה עושה אותי כאדם, ומה פחות.
מה עושה אותי כאשה, ואיזה משקע יש לשליטה שבתוכי, איזה קצוות אני מחברת יחד,ולאיזה מקום אני יכולה
להגיע לאושר פנימי..
אני מניחה שלכל אחד שכותב פה , כותב מדחף פנימי, שטבוע פה, פחות עמוק, יותר עמוק, מה זה חשוב בעצם..
הנבירה הזו עושה רק טוב ..ובהחלט עושה לי טוב!
ברוכים הבאים שוב לבלוג שלי!