אני יושבת לפגישת ארוחת ערב עם לקוח חשוב של החברה. לבושה שמלה צמודה לחמוקיי ואפודה מעל,גרביון שחור,וכמובן נעלי עקב(חלקתי איתכם את תמונת נעלי העקב)
צוחקים,מדסקסים,ואפילו האוכל נפלא.....הנייד שלי מונח על השולחן...והחלונות מוזערים,
הרי האיש שלידי לעולם לא ידע את סודי האפל,לפתע הוא מסתכל לכיוון הנייד ומבטו מופתע,אני מבטלת את המחשבה שצצה לה"ואאו הוא ראה את הסוד" אין מצב "אני עונה למחשבה.
לפתע הוא שולף..
"אז את באתר אהה"
אני-"איזה אתר"מגמגמת למשעי
"נו האתר"הוא משיב.
הרמתי את הכפפה.."הכלוב?
"כן הוא משיב" אני לא מעט שנים שם"
החוורתי,אבל התעשטתי במהרה
"ואללה איזה נייק"?
איזה את"?
"שאלתי קודם!! אני עונה כיאה לשולטת!
Xxx ואת"?
אני שליטה...נעים מאד!
"אוי כתבת משהו הבוקר" הוא אומר
נכון!" אני עונה
הוא שולט..מצאנו את עצמנו..מדברים ברומו של הכלוב
אחרי הכל הוא יותר ותיק ממני.....
מסקנה:לעולם אל תמזערו תמיד תצאו מהמסך........כי לעולם לא נדע מי מולנו.....
