כל אחד מאיתנו מורכב....ולכל אחד מאיתנו נושא תיבה עצומה של חסכים...התיבה הזו נמצאת עמוק במצולות"שלנו..
אם נפתח את התיבה"נגלה את כמות החסכים שעוטפים בעצם את הנפש..חלקיקים קטנטנים כאלו שמתרוצצים להם בתת מודע ובמעמקי הנפש.
כולנו מחפשים בדרך כזו או אחרת
למלא את חסכינו..לא כל אחד יודע לזהות את החסכים האלו לחלק מאיתנו זה מציף לחלק מאיתנו זה נדחק עמוק עמוק.
אני תמיד כותבת עלי בלבד)
אני מבינה ויודעת ומכירה את חסכיי והתבונה הזו עוזרת לי להבין יותר את מקום חסכיי!
כל שליטה שלא תהיה מגיעה מחסך ענק של הנפש,אנו מתרגמים את זה לדבר כזה או אחר.
היפה בזה שאני לוקחת תמיד את השליטה שלי למקום הפעור הזה,
מקום חשוף שלי,לא חשוך אבל בהחלט חשוף!
הקרינה של החסך עלי הוא עצום
וזה דווקא מוביל אותי בשביל הזה
לאני שלי.
אני מאמינה שככל שאנבור בזה
אגלה יותר ויותר אוצרות".
תקראו לזה ניסיון חיים ,תקראו לזה הגיל, לא משנה מה..
אבל אני תמיד אדע שאלו אוצרות" שלי שלא גנוזים,אלא יוצאים לעולם בהדרם!
אז מי אמר שחסך לא מעצים?
חסכים ,חסכים,חסכים...שבעצם
עוזרים לי לחלחל למצולות ולהגיע לתיבה" הכל כך מעשירה את מי שאני!
