לפני 7 שנים. 27 בנובמבר 2016 בשעה 10:06
היא נשענת על הקיר....
לבושה במעיל עור,נעלי עקב בלבד
הוא יושב על הרצפה,עירום כביום היולדו...מתבונן בה,אור עמום בחדר
היא יפה וזוהרת,נשיותה מבצבצת מתחת לעור,מקרינה את עיניה הרושפות,היא מתבוננת בו ,ועם נעלי העקב עוברת על כל גופו,לוחצת בחלציו,מלטפת את חזהו ואת פניו,
הוא מתמסטל"מהרגע,נשאב לפיתוי השליטה והנשיות, הוא מרגיש את עוצמת האישה שבה,מתבוסס ומתפלש במבט שלה,היא לוחשת לו,
היא מבינה את עוצמת הרגע,היא יודעת שנשיותה בעצם מחזיקה בשוט
שאינו גלוי,אלו רגעים אמיתיים,הלב הולם,הדם זורם בשיטפון לכל גופו,
זהו אקט מנצח להתמסרות,לחשוק בה,תמונה שלא תמחק מהזיכרון,
רגע של שניים,שמביעים את כמיהתם
כל אחד מצידו.
כמה זה מדהים,צורב את הזיכרון,את הנשימה,ואת רמת החייתיות שנבנית
ממנו אליה!!