כמה מכם ראו את הכתבה על החבר׳ה מהצבא שמראים חברות מדהימה של נתינה!
להיות בשביל החבר שחלה בניוןן שרירים!
עצרו את החיים שלהם לרגע ,ובמסירות שובה הם שם עבורו ובשבילו!
נותנים לא את הרגשת מתן החיים,צחוקים ,ולהיות בן 27 גם שהחבר לא מסוגל פיזית לתפקד!
שוכרים דירה ביחד , ומוהלים את הקושי בהמון דאחקות,מסירות עצומה של ״לא מפקירים פצועים בשטח״
אותי זה ריגש בעוצמות אחרות,טובי בחורינו עם ערכים ורגישות לאחר,להבין בעצם מה חשוב ומה טפל ,על מה בעצם אנחנו מתלוננים,מראה מול הפרצוף)
חברות זהו ערך עליון,הצבא שלנו יודע להקנות זאת לחיילנו,למי אין את החבר׳ה מהצבא?וזה מושרש מדור לדור !
גאה בכל אחד מהם!וזוהי זכות לכזו נתינה!
אין לי ספק שהם יצמחו להיות אנשים טובים יותר!
וזה כואב ונצבט הלב!אבל מאידך שרואים את החיוך מאוזן לאוזן של אותו חבר , אני מבינה שהגוף בגד , אבל הנפש שבו שמחה שזכה לכזו חברות!והם לו.
(הכתבה שודרה בשבוע שעבר)
הכל עינין של פרספקטיבה בחיים....
שבת שלום❤️