היי....אתה שם, כן אתה שם- תסתכל עליי.
עליי...עיניים טיפה למעלה...כן. יופי. רואה אותי?
זו אני. אני זו שקראתי לך.
עיניים לכאן.
אני רוצה מבט אנושי עליי, לא דרכי- עליי.בתוך העיניים.
מתחבר אליי.מרגיש אותי...
אני כאן, תלויה , במסגרת מאוד יפה.יפה וישרה. צבעונית. המסגרת תלויה על בורג, הבורג- נכנס עמוק בתוך הקיר.
אולי, אם אתחיל להשתולל בכל כוחי - אוכל מעט להזיז את המסגרת ממקומה. אבל להפיל אותה? זו באמת מחשבה לא שפויה.
איך אפשר להפיל מסגרת?
תמונות י פ ו ת ו י ש ר ו ת אינן אפילו מנסות להפיל את המסגרת שלהן.
כנראה שמשהו השתבש אצלי. אני רוצה. במיוחד,כשזוג עיניים כנועות מתחבר אליי וצולל פנימה,מגלה אותי.
אני מצליחה,
לאט
לאט
להניע את התמונה מצד לצד, הבורג,
לאט
לאט
נחלש והקיר מתפורר.
ואני, נאחזת במסגרת ואחוזה בדיבוק מצפה בכמיהה ובפחד מתוק. ואז, אני מרגישה שכל מה שהרגיש יציב עד עכשיו- רועד.
הבורג נשלף מתוך הקיר החוצה, אני משכנעת את עצמי לא לעצום עיניים בשביל לחוות את החוויה עד הסוף, למצות אותה עד תום,
לשתות אותה ,להתענג עליה- ע ד ה ס ו ף .
זה קורה. אני נתלשת מהקיר, ו נ ו פ ל ת .
לאט
לאט
אני נ ו פ ל ת , ובשקיקה בולעת כל משב רוח קטן בדרכי, כל גרגיר אנרגיה שעובר לידי.
א נ י ב ת נ ו ע ה
המהות שלי הופכת לחלק מהיקום. לחלק מהאנרגיה הזו.
ואני מ ת ר ס ק ת
בעוד רגע...
בעוד שבריר שניה- אני מתרסקת.
ולא אכפת לי. אני ממתינה להתרסקות הזו כל חיי .
ואני מתמסרת אליה. עד הרסיס האחרון- אני מתמוססת בה...
היי...אתה שם. כן ,אתה שם- תסתכל עליי.
שוב.