|
|
|
כשאת יורדת על ברכייך לרגליי - לא כי אמרתי אלא כי את רוצה
כשאת קוראת לי אדוני - כי ככה את מרגישה
כשאת מבקשת וסופגת את הכאב שאני מעניק לך
כשאת מפקידה את גופך ואת נפשך חשופים מולי ויודעת שאני אשמור עליהם תמיד
אף פעם לא מתוך חובה
תמיד מהאמת...
אחרי כל החגים, החופשות, הארוחות, הטיולים....
הבו לי שגרה!
כזו שאפשר יהיה לשבור בהזדמנות הראשונה 😈
אנשים שונים כותבים פה מסיבות שונות
אצל חלקם הכתיבה היא טיפולית... לב שבור... אגו שבור....
חלקם מחפשים הכרה... קהל... פרסום...
ואני? שאלתי את עצמי מה הביא אותי לכתוב? למה דווקא עכשיו?
לאחר התחבטות ארוכה והסתכלות פנימה (דבר לא פשוט עבורי) הגעתי למסקנה שהסיבה אצלי היא אחרת
הסיבה אצלי היא השלמה
השלמה עם מי שאני ומה שאני
אולי זה עניין של גיל?
עדיין לא איש של קהילות
אבל כבר מסוגל לבטא זאת במילים
חג שמח חברים
מי שמכיר אותי יודע שאני אדם פרטי... נמנע מפומביות... לא איש של קהילות.... שולט צללים
ההחלטה לכתוב פה היא לגמרי לא טריויאלית ומתחברת לצורך שלי לאתגר את עצמי באופן מתמיד
כבר שנים שאני מפלרטט עם עולם השליטה
לומד
מתנסה
מתנתק
וחוזר
אז הנה אני פה... יוצא לאור!
