לא לציפור

נועה לא נולדה בשדה בין דשא לאבן
וגם אין לי מושג כמה חרציות היא קטפה בשדה.

נועה היא השיננית שאותה פגשתי לראשונה היום.
שחור שערה נאסף על ידה טרם הטיפול וחשף עגילי
מתכת מצופיי אמייל כחלחל וקישוטי זהב, שאינם ברורים עבורי.
חיוכה החם והטוב הרגיע אותי כי אין סיבה לדאגה.
היא הוסיפה ואמרה, כי ניתן להרדים את האזור אם החומר המטשטש
אינו מספיק דיו.

נועה כסתה כפותיה היפות בכפפות גומי ועל פניה חבשה את
משקפיי המגן הפלסטיים. נועה כל הזמן היתה איתי. נועה אספה אותי
אל חזה המתוק כמו לוגמת אותי אליה והחלה עובדת את שיניי.
היא הרגישה ושאלה לשלומי בכל זמן, שהצדיק זאת. רכותה היתה נכונה
עבורי. קולה, שפתה וחיתוך דיבורה רמזו על מבטא סמוי וקל, שאינו מאופיין
למשהו מיוחד ואובחן על ידי רק לאחר מכן.

בתום הטיפול הודיתי ופרגנתי לה מעומק ליבי.
בזמן שהמתנתי כדי לשלם עבור הטיפול, הצצתי פנימה לתוך התיק הרפואי
שלי כדי לראות מה נועה רשמה שם. לא היה שם דבר חריג למעט שמה,
שהפעם התווסף לו גם שם משפחתה הערבי.

למרות ההבנה הגדולה שיש לי אליה ושכמותה על עיברות שמם הפרטי
מערבית לעברית בכדי להתקיים איכשהו במדינה הזאת, ליבי נחמץ כשהוא
נתקל בזה מולו ורוצה רק לצרוח. [b]