מחשבות מהמותן

We are both storytellers

stuck in a place where words are everything

we need to engage, 

Writing is my passion 

Words that thrill and move

But slowly 

Letting the world build

This is pleasure 

I don't want to run

I want to walk the path

With you

Let us delve into our story

Together 

But people have no patience 

They fire is burning

Burning for satisfaction immediate

Not the banked fire

Meant for a long night of pleasure

I want to know you

To embrace your needs

And then build a world to fit

I want you to do the same

I want you curious and passionate 

I want you to talk and share

And build a world with me

Too many failures 

Too many cowerds

Too many fishing for something 

Too many disappearing after a day or two

Is it me? Is it them?

Is it the lack of willingness to commit

I'll never know

They never reappeared 

If you want

If you think you can

Come to me

Talk to me

Build a world with me

Be honest, be open

And if things go astray 

Tell me why,

Communicate your thoughts

And let's make something special

I write

A lot

I need the story

Let us both be the storytellers

If you got to here

And want to build with me

Come to my chat

And introduce yourself

You don't need to start the tale

You don't need to prove anything

Just be real and open up

Be willing

I don't mind playing the long game

As long as the game is played

יש ימים חזקים וימים חלשים

מרגישים חכמים ומרגישים טיפשים

יש ימים של חרמנות חגיגה

וגם יש ימים של פשוט "אל תיגע"

כולנו פלואידים משתנים כל דקה

אם מוצפים בשמחה או טובעים במועקה

האיזון שכולנו רוצים חמקמק 

כמו אופק מושלם הנמצא במרחק

הגעתי היום לאייקון,

לא בכוונה, אני בכלל מתוכנן למחר, משהו בלב משך אותי לשם ואני ממש שמח שזה קרה. 

פגשתי אנשים שלא ראיתי מזמן, ניהלתי שיחות על נושאים שברומו של גיק וסוף סוף הרגשתי קצת בית. האייקון השתנה לא מעט ב-25 שנים. אבל יש דברים שנשארו אותו הדבר. וזה משמח אותי.

למי שבא מחר ורואה אדם מבוגר עם חולצה של האן סולו רוכב על המילניום פאלקור, אתם מוזמנים ומוזמנות להגיד שלום.

נאלצתי לדחות היום נשלטת.

הייתה לנו שיחה טובה, וייב מצויין ותחומי עניין דומים. הכל זרם מהרגע הראשון, הכל היה in the open. הסתכלתי בפרופיל שלה והיא בשלי.

אני: נשוי, בן 47, מלא.

הרצונות שלה: רווק,  מתחת לגיל 30, רזה, חתיך, שרירי, אמיד, פנוי להקדיש לה 100% מהזמן.

הגבולות שלה: עד גיל 40, נשוי, לא בכושר.

כשהיא רצתה להעמיק, הסברתי לה שאין התאמה בין הרצונות שלה למי שאני, שהשיחה ממש כיפית אבל היא לא תהיה מרוצה, כל הרצונות שלה לא ייתמלאו. היא אמרה שהיא טעתה, היא שינתה את הפרופיל, היא התחננה שאתן לה סיכוי.

אני מאמין בגבולות, אני מאמין בשינוי, אני לא מאמין בשינוי גבולות על בסיס שיחה של קצת יותר משעה. 

האם אני אכזרי כשאני עומד על דעתי?

מה זה "הטוב ביותר"?

כל אחד ואחת יש להם/ן את הגדרת הטוב שלהן/ם.

למה יש אנשים שחושבים שזה לא בסדר לרצות את הטוב ביותר? לא ברור לי.

אנחנו עושים בחירות, הבחירה תלויה ברצון, הרצון תלוי במשיכה, המשיכה תלויה בתפיסת העולם ובנורמות חברתיות. 

בשבילי? הטוב ביותר הוא מעורפל, הוא נבנה, הוא יוצר את עצמו מתוך כאוס הבחירה שמסביבי עד לקליק, להתאמה שבאה באופן טבעי.

אני רוצה RP 

ארוך או קצר, לא אכפת לי.

אני רוצה להיות מגורה מנטאלית, אני רוצה לחשוב איך לגרום לך להרטב ולהתפתל תחת המילים שלי. 

Try me

המבט שבעינייך לעמקי נפשי קרא

הסתכלתי וידעתי את דרכך

על ברכייך את ירדתי ובתוכי נברא 

האור אשר יראה לך נשמתך

במשחק חסר פשרות של אור וצל

רצוני ירד אלייך

ואני לא מתנצל 

להיות לך לאדון, להיות לך למראה

להיות לך המושך ברצועה

להראות לך את דרכך, דרך כל נבכי גופי

להיות לנפשך את אשר את לנפשי

I'm a bitch, I'm a lover.

I'm an introverted nerd

(כתבתי איזה 1000 מילים ואז מחקתי כי זה בטח לא יעניין אף אחד, Welcome to my world)

He is right of course, she knows him for a long time, but she never knows what he is going to do. 

To be honest, she doesn't even know exactly how he looks. He graced her once with a picture of his left hand, the hand he usually uses to cause her so much pleasure, but ever since she knew him he never let her see his face. She knows he is of brown complexion and she savors the gentleness of his carress, she knows he is large from the noise of his footsteps on her hardwood bedroom floor. But this is all. she prevertly enjoyed no knowing, but she knew he should never suspect that, because he might punish her for that too. She loved waiting bent over, spread legged for him. Excited from the noise of the door opening and his coming closer with each step. 

Just thinking of that made her squirm. Suddenly she felt him slap her hard on the bottom. "I haven't told you to move" he said sternly but gently as she felt the imprints of his finger get alternately warm and cold on her posterior. She instantly felt sorry and excited. "I didn't mean to displease you master. He caressed her again lightly touching her lower lips, sending shivers all through her body. His hands move along her body to grab her throat, the pressure almost too much, she blurs, her eyes flutter, but she deserves it all, she will not resist.

He kicks her to the floor and walk away.

"Now wait for me" he whispered as she felt his warmth moving away from her, and she spread her legs just a little more for what's to come. Knowing that whoever he is, she belongs to him. Her unseen Master, the one she will wait for, forever.

בַּכְּאֵב נִמְצָא הָעֹנֶג

בְּמַתַּן שְׁלִיטָה - שִׁחְרוּר

כְּשֶׁהַגּוּף עָסוּק בְּאֵין אוֹנִים

וְהָרֹאשׁ פָּנוּי לָעוּף 

כְּשֶׁאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ לָךְ

אֶת הַמָּקוֹם הַבָּטוּחַ

כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן לָךְ אֶת הַמֶּרְחָב

לְסַפֵּק וְגַם לָנוּחַ

כְּשֶׁתִּסְכּוּלֵי הַיּוֹם יוֹם

מֻנָּחִים בַּצַּד רַק לְמַעֲנוֹ

אַתְּ נִשְׁלֶטֶת, אַתְּ מֻשְׁפֶּלֶת

אֲבָל אַתְּ שָׁם בִּשְׁבִילוֹ

וְהוּא בְּדַרְכּוֹ יוֹדֵעַ לְהָרִים אוֹתָךְ

לַהֲפֹךְ אוֹתָךְ לְיוֹתֵר מִסְּכוּם חֲלָקַיִךְ

זֶה הַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו אַתְּ שׁוֹאֶפֶת

בְּחִפּוּשׂ בִּלְתִּי נִגְמָר אַתְּ נִסְחֶפֶת

אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ תִּהְיִי בְּטוּחָה

נִשְׁלֶטֶת אַךְ נוֹכַחַת

מֻשְׁפֶּלֶת וּשְׂמֵחָה