לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחשבות מהמותן

המחשבות שלי, התהיות שלי.
הסיפורים והפואמות הקטנות שמתרוצצות לי בראש במשך היום.
לפני חודש. 5 באוקטובר 2024 בשעה 9:49

מסע של תסכול מתמשך.

 

טלגרם, הבחירה שלי לניהול שיחות ארוטיות, BDSMיות, שיחות ארוכות נוחות לי שם. 

אני אוהב לכתוב (כמו שציינתי בעבר) ואני אוהב שכותבים לי חזרה, שיחה מעניינת, מרתקת, מפלרטטת. ואז זה נגמר

 

למה? אין לי מושג.

 

אני כותב והיא לא עונה, ההודעה האחרונה ממנה היא: "OMG,That was amazing, I need more". 

ואז... זהו, במשך יומיים אני מגשש, "מה קרה?", "הכל בסדר?", לא דוחף חזק מדי, עובר על הטקסט כדי לוודא שלא רשמתי משהו פוגעני. הכל נראה בסדר אבל אני לא שומע יותר ממנה לעולם.

 

זאת לא הפעם הראשונה, אני לא מאוהב, אני מתוסכל. שוב חשבתי שמצאתי נפש תאומה, אינטליגנטית, ורבאלית, אוהבת מה שאני אוהב, סוטה כמוני. 

 

שוב התאכזבתי.

 

יש לי תיקייה מיוחדת בטלגרם בשביל זה.

יש שם 352 שיחות מהשנים האחרונות.

352 התקשרויות שנעלמו

352 מקרים בהם נתתי מעצמי המון וזה נגמר בכלום.

 

והכי מעצבן....שמדי פעם ליד השם שלהן כתוב:

Last seen recently 

 

הן שם, הן בחרו לא להגיד שלום.

הן בחרו שלא להמשיך את השיחה ואני בוחר לכבד את זה.

 

בגלל זה קשה לי לסמוך

כי גם כשאין תשובה

היא עדיין

Last seen recently 

 

לפני חודש. 4 באוקטובר 2024 בשעה 11:09

Late at night last week I sat alone in my favorite bar. There was some people there but it was not packed.  I like to eat alone, I find it more peaceful. While I waited for my food I noticed her on the other side of the diner, her eyes fleeted over me so lightly I almost missed it but I felt it and half a smile crawled onto my lips.

 

I looked up and saw her, sitting alone on the other side of the diner. A lovely brunette dressed with a casual black dress not too revealing but not too modest. She was just right.

 

I searched for her eyes with mine and the next time she looked up our eyes locked. I looked deep into her, measuring and metering her reactions. She stared at me like a deer in the light of an oncoming truck. I could see her breath catching and her neck held straighter. I went on looking and I could see her try to disengage but my eyes held her. My gaze stripping her from her masks, from her inhibitions, giving her the approval she longed for but maybe didn't know she had. The sense of being dominated by me, a stranger, from all the way across the room made her feel something unknown, enticing and frightening at the same time.

 

I couldn’t see her nipples from where I sat, but I was sure they were erect just as I knew she must be getting wet as I held her gaze. I nodded my head slightly. Permitting the next step but not knowing what it was. I felt my pull on her like a magnet pulling on an iron rod. I could see her swallow saliva and trying unsuccessfully to regain her grip only to fail miserably. Suddenly she stood up, and I knew it was the moment of decision, my eyes never left hers. She got down on the hands and knees, keeping her head up, looking at me, searching for my surprise or shock, but she got none, now I already knew what is coming.

 

She started to crawl her way through the tables, chairs and the people who sat for dinner, looking at her with surprise or amusement, she didn’t care. Her eyes were on mine, looking, asking. I just held her with my eyes, encouraging her to go on. She crawled all the way to me. Her eyes climbing and her neck stretched to keep her eyes on mine. As she stopped by my chair I could see her quick breathing, her dilated eyes and her trying to swallow some none existent spit into her stone dry throat. She said something so softly I could not hear her. I looked askance at her, she swallowed again. "Please" she said and repeated…"Please".

 

I smiled again and nodded, I didn’t know her name, her background, her thoughts but I did know one thing. More than anything else. Her existence in those moments was reduced to her gaze into my eyes. I sent my hand and petted her head gently. Never removing my eyes off of hers. "Yes" I said and knew she was mine.

לפני חודש. 4 באוקטובר 2024 בשעה 4:53

אני אוהב לכתוב, לפנטז במילים ולגרום לך להרגיש את הידיים שלי דרך המסך. אני אוהב ליצור עולם הרגש וסיטואציה שתרגיש לנו אמיתית..

 

אם גם את ככה, תכתבי לי, כי אין לי מספיק מזה ואני חושק באתגר האינטלקטואלי, המנטאלי. האם תתני למילים שלי לחדור?

לפני חודשיים. 30 באוגוסט 2024 בשעה 1:12

כשנפגנו הסתכלת עלי ולי אמרת

אני רוצה כזה אך לא יותר מדי

וכשדיברנו על החשקים אמרת

יש לי אבל לא יותר מדי

וכשתקשרנו על גבולות

על מכות ועל קללות

על קשירות ועל סטירות 

אז את אמרת לי "בוודאי"

אבל עדיין, לא יותר מדי

 

ואז ביקשתי לברר בעדינות

אל מול מי אני עומד, ברצינות

כי איך אפשר לשים גבולות

אם על כל השאלות את עונה ב:

כן, אך לא יותר מדי.

 

ואז החלטתי להפריז

סתם כי רציתי להעיז

לבדוק את קווים האדומים

אז שאלתי בלי חשש

שאלות מתחום חדש

שתדעי אם לך כדאי

ואם זה לא יותר מדי

 

מה לגבי אורגיה עם 6 גברים?

האם תרצי מקלחת שתן לפנים?

האם תרצי אגרוף בתחת?

בכוס או בשניהם ביחד?

ענית לי: כן, אבל לא יותר מדי.

 

ככה אי אפשר להיות

כי גם שולט צריך גבולות

אז ארזתי את התיק ונעמדתי על רגליי

ואז עלי היא הסתכלה

מבט דרוך בשאלה

ושאלה "אתה כועס עלי?"

 

ולחישה עזבה שפתי

"איני כועס, הכל עלי

אני פשוט מרגיש

זה קצת יותר מדי"

לפני חודשיים. 30 באוגוסט 2024 בשעה 0:58

"הקטנות שלי"

כך אני קורא לכן, אתן שכרכתן בי את גורלנו.

אתן שנתתן לי לשלוט עליכן

לרגעים, לשעות, לימים

עונג וכאב התערבבו תחת ידי

מלטפות, משחקות ותופסות

תופסות להכאיב, להכאיב עד הקצה

הקצה שבו העונג מפתיע אתכן.

"תודה אדוני" אתן לוחשות

לחש שקט אבל רועם

אתן יודעות שבסוף הכאב, בסוף העונג

שם אהיה

אחכה בחיבוק אוהב

ואתן תלכו הביתה, למיטתכן

חלשות אבל חזקות יותר

מושפלות אבל מועצמות

צייתניות אבל חופשיות 

חופשיות לבחור, חופשיות לרצות

לרצות לחזור ולהרגיש עוד קצת מהחופש 

שאני נותן

מכל הלב

לפני 3 חודשים. 30 ביולי 2024 בשעה 15:10

לפעמים, כמו היום, אני קם חרמן.

או כמו שאנשים אוהבים לומר:

אני מתעורר כאשר נפשי כמהה למגע אנושי קרוב

משתוקקת לתחושת החום בקרבה

צמאה להרגיש נחשקת.

 

אבל בסופו של דבר, חרמן.

בא לי לקחת אותך ולאחוז בך חזק

להצמיד אותך אלי כמו היית משאף לאסמתי במדבר המאובק.

לתפוס את התחת שלך חזק ולהצמיד חלצי אלייך

שתדעי שאני חושק

לתפוס לך בחולצה ולקרוע אותה ממך

לחשוף אותך אלי

ואז לנשק אותך עד שהראש יירחף מחוסר חמצן.

ואז להעביר 2 אצבעות בין רגלייך

להרגיש שאת כבר רטובה ומוכנה

ולמשוך אותך עוד קצת, על גבול התשוקה, על הציפייה.

המשך יבוא...

לפני שנה. 17 בספטמבר 2023 בשעה 4:31

הסתכלתי עמוק אל תוך התהום היום

והיא הסתכלה על חזרה

ניטשה היה גאה בי

בלוג אחרי בלוג

פוסט אחרי פוסט

ושקט.

אני ניצב גאה בראש המצוק שלי

לבד

שולט על גורלי

שולט על גורלך

את אוהבת את השקט שאני נותן לך

את החיבור לעצמך שאת מרגישה תחת ידי

זה כואב לך לפעמים

את מתענגת על הכאב

מתענגת על הניתוק מן העכשיו לעולם של שקט

של ויתור על שליטה

על הידיעה שאת כלי שמשרת אותי ותו לו

ושם ברגע נמצא השקט.

שנינו יודעים שזה ייגמר תיכף

ותחזרי למשפחה והילדים והבעל שלא מכיר את התחושות והרצונות האפלים שלך

ותחייכי

כי זה שלך ורק שלך

הבחירה בהשפלה

הבחירה בכניעה

הבחירה בי

ואני אחזור לשקט הבודד שלי

השקט שבין הסערות

לפני שנה. 19 ביולי 2023 בשעה 20:13

עת ראיתי אותך מבעד עשן

את יופייך וחשקך אז ידעתי

שידי עוד תדע את עורך הלבן

ושיר כאבך יגע בי

 

בחדר עמוס אנשים כמו ריק

חוץ משנינו דבר לא היה רק עיניי

כמו חץ מאת קשת חצית בהבזק

את הרווח בינך  אל שפתי

 

במבט אלי עומק עינייך ציוויתי

אל ברכייך ירדת ללא קול

מבטך המושפל את נפשך שקיוויתי

גילה  את הסוד הגדול

 

ללא דין ודברים את נתת לי אותך

ויתרת על עצמך לו לרגע

כי ידעת במבט ונפשי הפתוחה

שעלייך אשמור מכל פגע