כל יום נבחר שם

זה כבר כמה ימים שב"צוותא" מופיע זמר מחופש עם שירים מאתמול, שאיש לא יבין, שאיש לא יתפוס.

שורה מדוייקת שמתערבלת לי בבטן כבר כמה ימים

מה לעשות בבולג הזה לכל הרוחות?

אז אני על ממוצע של 400 צפיות ביום

תגובות מעט, אבל זו לא ממש מהות עבורי

מצד שני כתיבה ריקה משעממת אותי

כן אני מודה, לפרקים כותב מניפולציות, אבל כחלק מתהליך ההתבגרות זה מתחיל לשעמם אותי

שוקל להפוך את הבלוג הזה ליומן

פשוט סיפורו של ילד מתבגר, גרוש, אבא, חנון נורמטיבי, גבר דומיננטי, פנטזיונר, יצירתי, חסר גבולות, כבול

רומנטיקן חסר תקנה, מכיל עד בלי די, אוהב, מבשל, טועם,פורץ גבולות, רגיש, עיוור, קפדן, שם לב לדקויות.

בעיקר בעל דיסוננסים לרוב.

מעולם לא העזתי לכתוב את חיי בפומבי, יחסית מוכר, וחיי לכאורה פרוסים וכתובים בכל מקום.

בבטן כבר זמן רב בא לי לזרוק הכל, לשים זרג ענק על הכל העולם, לומר ישר וברור הכל בלי שיפרשו אותי.

נזכר כעת שפעם אחת במקום אחר פרסמתי משהו שכעבור כמה זמן הופיע בעיתון נפוץ ואיזה כתב רדוד ניסה פרש את דברי כאילו נאמרו כלפי אדם מסויים שלא היה לי קשר לפוסט.

כן, ובסוף, יש איזו מערכת ערכים שבסוף מרגיש לי שבערבון מוגבל צרך לשמור עליהם.

ולי ממש בה ההפך.

אולי אנסה לשלב, ואולי לא,

בסופו של יום ברור לי שיש כאן אנשים שמכירים אותי, 

ומילוי פה יבוא יום ויועמדו מולי.

ואני בכלל באמת באתי לכאן לסיבוב קצר, עדיין מפנטז שאקח איתי מפה את האחת.

אז אולי ההפוך את הבלוג שלי ליומן.

ואולי לא.

וכן, כן, בא לי שביום חמישי אסובב את הגב ואת תרדפי אחרי.

שיהיה שבוע נפלא למלכות ההרמון.

_{* הבהרה, מלכות = כל אחד ואחת שראויה כאן, עדיפות לכאלו שבשלות להכנע לאהבה. ללא הבדל הגדרת סוגריים}