אני עובר קריז רציני
זה מצב שאני יודע שהוא לא אמיתי
ובכל זאת הוא כאן ,משבש אותי לדעת.
נהייתי קצר ,עצבני,רוצה לריב, להפגע להיות מסכן וקורבן.
עוד הקפה אחת קיבינמאט. מה רציתי בסהכ? לראות, להרגיש, לדעת שאת עוד זוכרת. ואת זוכרת וזה לא עוזר באמת את יודעת. כמו כאילו פצעו אותי עוד.
מעולם לא הרגשתי ככה, מצד אחד זה משמח מצד שני מפחיד. ככה להקשר למישהו,מה יהיה אם באמת תהיה פרידה יום אחד מאדם אהוב. ככה מרגיש לב נשבר ?!
דרך מצא לו אלוהים לרסק את בני האדם. לטעת בהם את הגעגוע .
נתן להם לשוטט בגן עדן לטעום מהכל להנות,להאמין שזה לתמיד.
בסוף הוא גרש אותם.
אלוהים נטע בנו את הגעגוע לחזור לגן עדן יום אחד,
הוא רק שכח להזכיר שזה רגש בלתי ניתן לניתוק .
והוא רק מחמיר, ובמקום שנוכל למחוק את העבר מהזכרון
אנחנו מפתחים אמונות שיום אחד נחזור לשם. ממשיכים להאמין שזה לתמיד.
ממשיכים להקשר לאנשים אהובים ומאמינים שזה לתמיד.
פאק יו.