אנחנו יכולים ומעדיפים לפתוח את ליבנו ומחשבותינו הכמוסות ביותר לו רק יבטיחו את זהותינו הבדויה .
נשלח תמונות עירום בווטס אפ, נעלה סרטונים אישיים לרשת ,בתנאי שריטשנו את פנינו ונגלוש בדפדפן מוסתר בפורנו הקהילתי.
ואם חלילה יתגלו פניו של מישהו מוכר שגלש, צרך או השתתף , כמובן שנדע לצקצק במתיקות שפתיים ולהזדעזע במקומות הנכונים.
אם ניקח את הכלוב לדוגמא, נמצא פה, לטעמי , המון אמת פנימית שגולשת כמו לבה חמה בכמויות נכבדות, בלי להתחשב באף אחד וללא חשש וזאת כיוון שאין לאף אחד מושג מי הכותב. לעומת אתר כמו פייסבוק או אתר הכרויות אחר, שבו תמונת האדם החיצונית משחקת תפקיד מרכזי בהצגת מי הוא ולרוב אלו העמדות פנים תרתי משמע , אולם יש לכך מחיר , המחיר שמשלמים הוא בהסתרה של האמת הפנימית. (פייק-בוק).
דוגמא נוספת,
המקרה "המזעזע" באלנבי 40 , הרעיד לרובינו את אמות הסיפים, כי יש לבחורה פנים ולגברים זהות ברורה. אם היא היתה עולה עם מסכת פנים יפה שחורה והגברים עם מסכת אנונימוס לבנה חסרת הבעה, זה היה כנראה מחזה יותר מענין ומדליק ובטוח פחות מזעזע . מקסימום היינו תוהים מי זו הכלבה הזו ולמה מגיע לה ולהם להנות ככה.
אבל כשיש פנים זו יכולה להיות הבת של… בלה בלה. והיא בכלל נאנסה והקהל הזה משתף פעולה וכו וכו.
ככל שאנו מוסתרים אנחנו בועטים חזק ,נוגסים שיניים ,חושפים המון ולא פוחדים ממה יגידו (כמו בטוקבקים ).
כדאי לשים לב, ישנו יחס הפוך בין המידע שבחרנו לחשוף מול העולם לבין חשיפת זהותנו.
עכשיו מה עדיף, לקרוא פוסטים מוסבים של אנשים מאד "יפים" או להתרפק על פוסטים יפים של אנשים מאד מוסבים.
את מי יותר קל לפגוש לדייט , פרטנר מאתר לוב מי שחירטט שם שהוא אוהב ספורט אבל בפועל מכור לערוץ הספורט, או כלוביסטית שחשפה בלוג פרטי שהיא מכורה לכאב ואוהבת השפלות .
The truth is down here