תמיד קראתי את המשפט הזה וחשבתי שהוא ברור.
יותר מתמיד הוא מחריש את אזניי. מזה יותר משבועיים שהתותחים רועמים אז המוזות שותקות.
לא נכנס
לא קורא
ובטח לא כותב.
הכל נעצר עד שנחזור לשפיות ,כדי לברוח מהשפיות.
עד אז אני פורק שנאה, חשש ,תסכול ,ותהיות מה לעזאזל אני עושה במציאות המדומיינת הזו שיצרו כאן הדתות הלא סובלניות האלה. (פאקינג אבן על איזה הר מחורבן) .
המתבהמים בבאר שבע , קלי הדעת בירושלים ,קרית אתא ,בת ים, שחיכו לצאת מהמחשכים כדי לירות באנשים חפים מפשע , או ברוצחים מנוטרלים על הרצפה ,קלינט איסטוודים דמיקולו, שזו שעתם הגדולה לפרק במכות אדם שוכב על הרצפה, כאילו שבסיום מכות הרצח האלה הם ישנו במשהו את המצב כאן. כאילו שבאמת יחזירו לעצמם את תחושת השליטה במצב. אילו רק ידעו כי שליטה במצב מגיעה מעמדת כוח ולא מחולשה. היו פותרים לעצמם במשוואה הזו דילמה ארוכה עוד מילדותם, שאלימות לא מוציאה אותך חזק יותר , ובטח לא מחזקת לך את הבטחון. להפך , הצד השני מתחזק במחשבה לנקום בך יותר , להשפיל אותך ולנצח בסיבוב הבא. וכמו שני מתאגרפים בזירה , עברנו כבר את הסיבוב ה15, שנינו תלויים אחד על השני מסרבים ליפול, פנינו כחולים מאגרופים, שיננו שבורות , וכמובן עינינו עצומות לרווחה .משוועים שהקרב יוכרע אם לא בנוק אאוט אז לפחות ניצחון בנקודות. אבל זה לא קורה , ובמקום זה הקיצוניים מצלצלים בפעמון לסיבוב הבא .. סיבוב רצחני מס 16. אל דאגה זה הולך להמשיך גם מעבר ל50 סיבובים. אין חשש יש לנו הרבה בני אדם להקריב כאן. פעם הקרבנו קורבנות בע"ח בבית המקדש אז היום בני אדם ,בשביל אותה הזיה דתית כמו אז.
"למי יש זין יותר גדול. מי שומר על המקומות הקדושים יותר מאיתנו אלוהים? בשבילך. זה הכל למענך ,תראה איזה עובד ה' אני. אני מוכן למות למענך. אני מתהלך בעיר העתיקה , אני עולה להר הבית ,אני חי בחברון עיר האבות. אף אחד לא ימנע ממני לעבוד אותך כמו שביקשת (או ביקשו בשמך) ,אני ארצח אדם רכון על הרצפה ,ובשבת אבוא להתפלל בבית הכנסת . אני אמות למענך ,אני אמות למען קידוש השם."
"אין מי שייכה על סלע, מי ייתן כיוון , באפילה הם נלחמים על כל פירור , סביב עגל הזהב … "
