" אתה כל הזמן מבקר אותי…
לא כיף איתך… עכשיו אני מבין למה נפרדת מאמא, היא גם אמרה לי שהיית מבקר אותה הרבה ובגלל זה רבתם המון..."
הוא יודע לפרוט על מיתרים עדינים שהופכים מיד לחרב פיפיות.
אחכ אמר גם שכשיגדל הוא ינתק קשר ולא יגור איתי. ואמא עדיפה עליי, אצלה אין בקרה כזו על מה הוא עושה…
"למה שתנתק קשר? שאלתי. "
"ככה כמו שאתה עם אבא שלך… "
אבא שלי זה סיפור אחר לגמרי , אני לא חושב שאתה יודע בכלל מה עברתי כילד, זה לא כמו כאן עכשיו. אתה מעולם לא חטפת מכות…
אתה יודע שאבא שלי לא בא לבקר אתכם ואותי כבר למעלה משנה ואת האחים שלי הוא כן .ואת הנכדים האחרים הוא רואה כל שבוע . אז אני לא ניתקתי קשר אבל אמרתי לו חד משמעית שאני לא מעונין לריב, וגם לא מעוניין בקשר טלפוני ואם הוא רוצה וחשוב לו להיות בקשר איתי אז רק פה בביקור בבית בדיוק כמו אצל האחים האחרים. זה סוג של ניתוק אבל אני לא ברוגז ואני אשמח שיבוא ...אבל זו בחירה שלו. "
הוא הבין,
אחרי מס דקות , נרגע.
זה קורה לו הרבה , מתנתק מהיותו הבן האוהב והמתוק וכמו יוצא מולי השני שבי. הצד האפל שמנהל בתוכי שיחות קשות ומצליף בי וכושל אותי ומכאיב כל כך, יוצא החוצה בדמות הבן ומטיח את מה ששמעתי בתוכי לפני פרקי זמן שונים ורחוקים.
אבל היי , למדתי שיעור מאד חשוב לא מזמן .
הפסקתי להתרגש מהדמון הזה שבי. ויותר חשוב הפסקתי להפגע מהבן שלי ועל מה שהוא מעמיד מולי. זה נראה כאילו הוא מתלבש כשחקן במחזה שלי עצמי ונעמד בדמות הדמון שלי כדי להתעמת איתי ולבדוק האם אני חזק .
המדד שלי לחוזק הוא שפעם הייתי יוצא מהכלים לשמע דברים כפי שנאמרו פה למעלה. היום אני מסביר לו בלי להפר לעצמי את האיזון שהשגתי בעמל רב.
ובינגו, הדמון נעלם כמו בלון הליום שהשתחרר מחדר פתוח לעבר השמים עד שנראה כמו נקודה קטנה קטנה ואופס נעלם.
ואיתו משתחררים לאויר, תסכולים, חששות , תחושת הלא בסדר… הכל עף עם הבלון הנפוח מהחלון ,כי אני יודע שאני מאד בסדר. ולנו נותרה ארוחת ערב ושיחה מהנה על דברים שילדים מדברים עם הורים. כמו ,
"אבא אפשר לראות איתך השרדות?…
לא! למיטות. "
:-)