לכל דמות שאני נכנס אליה יש תפקיד מסויים שנבנה עם בטחון עצמי אחר, הדמות משתלטת עליי ואני מייצג משהו למישהו. בינך לבין עצמך אתה בורר מי אתה הולך להיות , מה אתה הולך להציג , אילו תכונות נשפר ומה נתיר מאחור. אח"כ נקפיד לחזק את התכונות האלה ונחדד אותם כל פעם שנפגוש אנשים מאותו מקום.
בכל מקום אני בתחפושת כלשהיא.המסכות שלי לעולם יהיו אמיתיות, אין זיוף רגשות, אני שומר על אמת ואותנטיות , כחלק חשוב מהדמות.
בעבודה אני המנהל שהחלטתי להיות. חזק, חד , שולט רגיש מדוייק.
בבית מול הילדים האבא , מורה הדרך, הערכי, המצחיק המגניב , השטותניק והסופרמן כמובן.
מול המשפחה אני הילד שגדל להיות השונה, המורד זה שעושה אחרת מכולם.
מול הגרושה, סורי אין לי סבלנות אלייך.
בבנק , אני הלווה הרציני שעובד ומסודר כדי שיאשרו לי משכנתא.
בכביש, אני נהג מירוצים ושחמט ביחד.
בחוג, אני המיוחד , החופשי, השנון הסקרן.
אחרי שראיתי סרט טוב , אני הגיבור למשך כמה דקות.
("I am jack`s montage" אדוארד נורטון , מועדון קרב) .
רק מולך ומול קבוצה מצומצת של חברים קרובים אני מי שאני עד הסוף, בלי מסכות ובלי תפקידים.
בגלל זה לא יכול ולא רוצה לערבב אותך עם עולמות אחרים. כאן נקי , שם זה מסכות. רוצה אותך איתי כשאני אמיתי.
זה קורה במהירות ,פגשתי מישהו מהעבודה ברחוב אני יודע איך לדבר ומה להגיד בקלות רבה אבל כשיש פתאום מפגש בין אנשים מעולמות אחרים, נגיד מהעבודה ומהחיים האישיים , זה גורם לי לעיתים לבלבול ואני לא רוצה אבל נוצר צורך לייצר דמות חדשה שתגשר בין איך שאני נתפס אצל כל אחד. לפעמים אני חושב על זה מראש, מה להגיד איך להתנהג וזה קשה לי , אני מרגיש מאמץ גדול מידי כדי שהתחפושות המהירות שאני מדלג בינהן יהיו מתאימות לכולם.
אבל את לא מזהה את המשחק הזה ואת נפגעת ולא מבינה למה אני צריך את זה.
ככה ,כי בחיים שלי אני במשחק תפקידים של החיים. חבל שלא יכול להיות תמיד מי שאני מול כולם .. אבל לא הייתי מגיע למי שאני היום לולא למדתי לשחק כלכך טוב. ולהתחפש היכן שצריך.
"אני המצפון של ג'ק"
"אני החרדה שלי ממה יחשבו עליי"
