יש לי חבר דוס, ואשתו קיבלה מהעבודה סמארטפון מתקדם. הוא לא יודע את נפשו מרוב חשש שילדיו ימצאו זאת ויגלשו חלילה לעולם החילוני בחוץ. אז הוא מחביא אותו בארון הבגדים .
בתור ילד אני זוכר שזה היה המקום הראשון שחיפשתי דברים מעניינים שההורים מחביאים מהילדים.
הרצון ההורי המגונן מדליק בילד בדיוק את המנגנון הסקרני שיוביל אותו לגלות מה הסתירו מפניו ולמה השד נורא כל כך .
הסיפור הזה מזכיר לי את
סיפור אדם וחוה ועץ הדעת..
הרי אלוהים יכול היה להסתיר את העץ בתוך היער ובכלל לא להזכיר אותו. אולם עצם הידיעה שיש עץ שאסור לאכול ממנו ,גרמה להם להסתקרן ולעבור על האיסור של החמור.
ההקבלה לסיפור של החבר מאד ברורה. עץ הדעת של ימינו הוא עולם האינטרנט.
הרי ממה פוחד החבר הדוס שלי ? שילדיו יגיעו למידע חופשי. ל"דעת".
והוא כל כך חושש ונזהר ומתלחשש על זה שהם כבר בטוח קלטו שיש פה משהו מעניין.
צריך רק לפגוש את הנחש שיפתה את אחד מהם לחפש. הנחש הזה הוא הרצון החופשי לדעת.הסקרנות.
אי אפשר לכבות אותה. היא בוערת בעצמות כולנו.
פלא שסטיב ג'ובס בחר בסמל התפוח הנגוס כלוגו החברה .